~

שחר

בשיחה שלך אתה זורק אולי

שמהדהד בינות לחדרים ריקים

וכבר שבועיים

שאינך

.

הותרת

חלונות פתוחים

ובאה בהם רוח וכבר קר

יש כאן

משב חזק מדי

ואין בי כוח

להגיף

לפתוח דלת

לתלות פה שלט

שני חדרים. שתי עליות

להשכרה.

הכי אני מתיראת (יש מילה כזו?), יראה,

לכתוב חיים של בדידות

ואחר כך למות.

אם אני מדברת לעצמי בקול, זה סימן שאני יוצאת מדעתי,

או אולי נכנסת אליה, והולכת בה לאיבוד?

תמצאו אותי.

כשאת יושבת עם יין בקור של לילה יפה 

הבפנים מתחמם והחוץ קופא

ואת נוגעת לך בקצות האצבעות, והן כחולות ואין בהן תחושה

זה יכול להרגיש כאילו שאת מלטפת קצות אצבעות של יד זרה

קוראת בהן

נגיעות

גאוּת

וגעגוע.

לכי לישון. את חלשה.

אם הקיום, מכלה את עצמו כמו סגריה מונחת במאפרה, שרוח

מלבה אותה

ומכלה,

עשן סמיך ושביל עפר

לכי לישון.

הגשם

לא יותיר דבר.