~

אני צריכה להתחיל ללמוד לשני המבחנים של יום שלישי הבא. כמובן שדחיתי את הצעת העבודה ליום ראשון, עשיתי קצתרבות שלשום (חיים של אחרים הוא סרט מעולה, הבכורה תהיה ב- 15 לפברואר) ואז ישבתי ומלאתי את היומן בחצים שכתוב עליהם "ללמוד למבחנים!!!". מאז הבוקר וההרצאה שהתבטלה לי אני חושבת לעצמי - שבי ותלמדי. שבי ותלמדי, אבל במקום זה עושה פוסטארט ונאבקת עם ההוטמייל הארור, ועושה את כל הדברים שמאפיינים דחיינות ילדותית.

אני יודעת שתיכף אני צריכה להתלבש וללכת להרצאה אחרת, ואחר כך לטוס משם הבייתה ולקחת מונית ולהגיע בזמן לעקירה הכירורגית (היי שלום שארית הבינה), ומי יודע באיזה מצב אני אחזור משם, וכמה זמן המצב הזה ימשך, ואם אני אוכל לשבת מול גמצים מתורבצים וג'יברלינים ובאמת להפנים.

האמת היא שזה דווקא מעולה להפטר ככה משני מבחנים בבת אחת, אבל זה מצריך, אני יודעת בדיוק מה זה מצריך: בגרות וריכוז ורצון אמיתי להצליח. את האחרון יש לי, אז קדימה. לא להכנע ולא לדחות יותר. אני יודעת הייטב שאם אני באמת רוצה אז אני יכולה.

בחצר סוג של חורף שמשי. על הרפתקאת הצינור והקלשון (שעשוייה להיות המשכו של זה) אני אכתוב כשיהיה לי זמן. בינתיים השיבר סגור, והגינה מחכה לגשם, ובבית פנימה אני מכינה את מרק העגבניות של ילדותי.

יש מלא סוגי מרק עגבניות, בהמון טעמים ועם המון תוספות. זה שהכנתי הוא פשוט ומתקתק, ויש בו בצקיות שאנחנו קוראים להם נוקדלי. הונגריה שלום. יצא לי ממש כמו של אמא שלי, ואז הוספתי גם אגוז מוסקט. הכנתי מעט מדי. היה טעים.

* שמתי לכבודכם פטרוזיליה. נכון אלגנטי? :) 

*רביכה זה שם קוד לכף קמח מטוגנת בשתי כפות שמן. אחר כך מוסיפים מים קרים לאט, כמה שצריך. עושים את זה לפני שמוסיפים את שאר הדברים לסיר, וזה מסמיך את המרק, בלי לשנות לו את הטעמים.

על אדן החלון שלי פורחים הנרקיסים הכי יפים בעולם.

ואם מרימים את הראש הפקאן נראה פורח במקומות שמהם נפלו הפקאנים. אני אוהבת אותו כל כך גם בחורף, כשהוא ערום כולו.

רציתי לכתוב עוד כמה דברים על ערום, על מזמן-לא ועל חשקים, אבל נשמור את זה לפעם אחרת.

שלום ובטחון.