~

דווקא עכשיו, בימים שבהם אני צריכה להיות הכי חדה ומרוכזת, אני יוצאת מדעתי. איבדתי את כושר הריכוז שלי, והוא חסר לי.  אני מנסה להחזיר אותו בכל השיטות שאני מכירה, והוא איננו. אני יושבת ללמוד, ודעתי מוסחת מכל דבר קטן, שעובר לידי, או בתוכי. דווקא עכשיו, המחשבות שלי פועלות בהילוכים מהירים. גם כשהסביבה סטטית לחלוטין והשקט מוחלט. נגיד, בארבע לפנות בוקר. בלילה השקט מפנה מקום לרעשים שבתוכי להתגבר. ביום, הרעשים בחוץ, אפילו הקלים ביותר מסבים את תשומת ליבי. אני לא מצליחה לשבת מרוכזת יותר משעה אחת. שעה זה לא מספיק, אלוהים אדירים. ואחר כך אני לא מרוכזת כשאני יושבת מול הטופס בחדר ממוזג מדי שיש בו מתח באויר. אבל זה בגלל שלא למדתי כמו שצריך, וזה בגלל שאני לא מרוכזת. אני לא מרוכזת, ואני מוכרחה ללמוד.

 פעם יכולתי ללמוד כמו חנונית אמיתית. יכולתי לשבת שעות ולשנן עד שיצא לי עשן מהאוזניים. עכשיו אני יושבת מול כל זה, וקמה, וחוזרת, ועושה הפסקה של רצון טוב, וחוזרת, וקמה, ומלטפת את הכלבה, וקמה, ועושה קאטה, וחוזרת, וזה לא עוזר. והחומר לא משעמם. בכלל לא. במיוחד עכשיו. אפילו מעניין באמת. אני יושבת מולו ואני רוצה ללמוד את זה כהוגן. אני רוצה כל כך להגיע למבחן ולדעת היטב. לשלוט בזה. כמה נעים זה. אני מכירה היטב את תחושת הסיפוק המדהימה הזו, של לצאת מהמבחן ולדעת שהיה מעולה. שלא לדבר על לקבל את הציון ולהלך יומיים מחוייכת. סוג של אורגזמה מנטלית. אני רוצה שזה יקרה לי שוב גם הסמסטר. אני כל כך רוצה, ואני לא מצליחה להתאפס על עצמי. כבר  הרסתי לי שני ציונים מתוך הרשימה הזו.

ואל תגידו לי מועדי ב' כשכולם יום אחרי יום ברצף כזה בלתי אפשרי. אם העניינים ימשיכו ככה, זה יהיה עצוב מאוד.

לא טרגי, אבל עצוב מאוד.

מה גם שיש לי סף מעבר לשנה הבאה, במסלול המקשה במיוחד שבחרתי ללמוד בו. ססאמק.

מה קרה לי פתאום? למה אני חושבת כל כך הרבה? למה מחשבות גדולות כל כך על דברים קטנים כל כך? למה את לא יכולה להתרכז לכמה ימים במה שחשוב באמת עכשיו? למה את לא מצליחה להפנים את הפרטים הקטנים?

המידע אצלי במוח הוא כמו שפה של ים. רחב מאוד. ארוך מאוד, יבשות שלמות, אבל רדוד. כל כך רדוד. אני משכשכת בכל הבריכות, ולא שוחה באף אחת. בעמוקים אני שוב ושוב טובעת. כן, אני מסכימה: אפשר לחיות במים רדודים, זה אולי אפילו יעיל יותר, לדעת קצת על כל דבר, את מה שחשוב. אבל באוניברסיטה זה לא עובד, השכשוך הזה. באוניברסיטה צריך להכניס את הראש, להוציא את הרגליים מתוחות להחריד ולשכשך בסנכרון מדויק עם כל השאר. בלי לנשום. מה פתאום לנשום עכשיו. רק אנארובים שורדים תקופות מבחנים. 20,000 גנים בארבידופסיס.  60,000,000 זוגות בסיסים ברצף המקודד. אין קשר בין מספר הכרומוזומים לגודל הגנום. בית"ר ירדה לליגה אלף בסוף משחק בתוך מקלחת. מה לעזאזל קורה לי שפתאום אני יוצאת מדעתי.

(Betsie Van der Meer )