~

המחשבות שלי הן הפריית עופות. לא להבהל. רוצה לומר: 

נתוני המציאות מזדווגים בי בססגוניות של נפנופי כנפיים ונוצות פאר.

וגם אני רוקדת, מרותקת למחול, אבל בסוף כל המיצג הזה אני רק מבולבלת. נרכנת. נמרחת ומתרחקת מזה. פוֹרָה.

המחשבות שלי הן הפריית עופות שנארזת בבטן שלי בביצה קשה, עטופה בסידן.

אני אטיל אותה להתפתח רחוק, מחוץ לגוף, במקום שלא יכביד על הקיום שלי, המרחף.

אבל אני אחזור לדגור. אני תמיד חוזרת לדגור על מחשבות. בעיקר בלילות. בעיקר, כשהחדר שקט והלילה קר.

המחשבות שלי מתחממות תחתי ומתחלקות ומתמיינות וגדלות. אני יכולה לראות אותן כמו ברנטגן, עוברי מסקנות ורודים, כחולי עיניים. עוד כמה ימים והראש יונח מתחת לכנף הימנית (כך תמיד!) ובנקישות קטנות ועקשניות של שן הבקיעה ישתברו הקליפות ומסקנות יצרחו צווחות של רעב.

אני אעמוד מולן. אהיה מוכרחה להשתיק אותן, ואחר כך לדחוף אותן מהקן, ואחר כך לזנק אחריהן.

 © by David Jefferies

(חזרתי אל ספסל הלימודים. שנה ג' ואחרונה לתואר זה. כיפאק היי ובהצלחה).