~

אני כל הזמן כאן. להרים אותך כשאתה נופל. אני כאן, לחבק אותך כשהמציאות מתערפלת, מעכירה. כשתהומות הקיום נפערים כמו לועות חשוכים של מפלצת. אני כאן. רק תקרא. רק תלחש לי שרע. תגיד לי איפה כואב. תתקרב. בוא. נתרפא לאט.

פעם פחדתי להתקרב. אני כבר לא פוחדת.

לאט זה מהדהד, ההכרה הזו, כמו צליל בודד בין חדרים. רחוק ומתקרב. כמו שקשוקי רכבת על המסילה, וחריקות בלמים וריח המסע. אני כבר לא פוחדת. בוא ניסע.

אולי מילים הן גלגלי ההצלה בסערות כאלה. קלות כל כך ועגולות כל כך ומלאות אויר.

ואתה, כל כך מעט אתה מבקש.

היום בתחזית שברדיו אמרו "ים רוגש"

והתרגשתי.

הצורך שלך מקיים אותי.

כשילד אחד נכנס עם אבא שלו למוזיאון ושאל:

"אבא, פה זה הפסטיגל?"