~

החלמתי, וגם קניתי פטרוזיליה (פרוייקט המרק מתבשל). החורף טוב, ואני סלחנית. יש למה לחכות.

אבל עכשיו

תגידו לי:

מי גאון המחשבים

שיזכה לתהילת עולם

ויגלה לי איך עושים

שאחרי שפעם אחת אמרתי להוטמייל להיות מקודד לעברית windows

הוא לא יקפוץ בכל עמוד מחדש לISO מערב אירופה?

נכון שאני כבר יודעת לזהות כמעט את כולם לפי ה   שלהם,

אבל לפעמים לא. וזה דיי מעצבן.

("בחירה אוטומטית" לא עוזר. ואל תגידו לי לעבור לGMAIL. את זה אני יודעת לבד אם אני רוצה).

אזהרה: זה פוסט שנשמע לי כמו "אוי אוי אוי, אני חולה, קר לי, נכנס לי חורף דרך דלתות סגורות, אוי אוי אוי".

חצי נחמה: זה דיי קצר כי אני לא טובה ברחמים עצמיים וגם אחר כך יש תמונות.

האנטיביוטיקה (מרדימה פעמיים ביום) או הסינופד (מעורר שלוש פעמים ביום. השילוב מעניין) או אולי מי הים שמשפריצים דרך הסינוסים למוח (מחריד אך מרענן) שיפרו את מצבי הסינוסיטי, אבל בקריסת מערכות כמו בקריסת מערכות מיד הצטרפו למסיבה כאבי פרקים ודלקת בשן בינה שאני צריכה לעקור.  במקום להתפנק בבית אני קופאת בבית ותוהה מה אני יכולה למכור כדי לממן את חשבון החשמל העתידי. אולי כליה. אני חושבת שהכליות שלי בסדר, אבל צריך לבדוק.

בכל אופן, היום יצאה קצת השמש, שציירה לי בקווים כללים את התאוריה שלה לגבי הקטסטרופה הבידודית שלי:

אזהרה: תמונות קשות לצפייה.

חצי נחמה: אחר כך יש תמונות יפות מהגינה.

ככה נראית הדלת שלי, כשהיא נעולה:

וככה נראה החלון שלי, כשהוא סגור כמיטב יכולותו:

וככה אני יכולה לחמם עד מחרתיים, ולשבת עם בריזה של כּפור.

שאלוהים יעזור. או שאני אעזור.

מחר אחרי המעבדה אני הולכת לקנות את הדבר הזה שאוטם (לא מסקינגטייפ. הדבר השני, שמדביקים מסביב לפתחים) ולנסות לשפר את המצב. (ובאותה הזדמנות לחפש גם מישהו שיחמם את לילותי). 

חוצמזה אמאבא אמרו שהם יקנו לי רדיאטור גדול (כיפאק היי), ושאולי בכלל עדיף שאני אחזור הבייתה לחורף. ההצעה חיממה את ליבי (ואולי אני איישם לכמה לילות קפואים), אבל נראה לי שצריך לפתור את הבעיה ולא להתחמק ממנה.

סבלתם עד פה? יופי. הנה פיצוי. הגינה נראית ככה:

 (אמנון ותמר)  

וגם ככה:

(המון כובע הנזיר)

וככה:

ורד. (כן, זו היד שלי. המון קוים. אני לא מבינה בזה כלום, אבל זה מעניין).

אם הייתם ערניים וודאי שמתם לב שהכל מצולם מקרוב, וזה כי המראה הכללי דיי מוזנח. אני צריכה להבריא ולסיים עם הסמינריון הארור ולהשתלט על מה שקורה כאן, במהרה בימינו אמן. גם לא צילמתי אף עץ למרות שזה השוס האמיתי בעצם. העצים קורסים מרוב לימונים ותפוזים ופומליות. הפקאן התחיל שלכת, והפקעות מצמחות עלים במרץ. נו טוב. שיהיה מה לצלם לפעם הבאה.

והנה שוב אני, קוראת את מה שכולם לא. הרופאה שלי, למרות מליוני האישורים שהיא חילקה עד היום, נדהמה לגלות:

"יש מכבי יש חברים" זה של הבירה בכלל, לא?

סופש נעים.

לית.

נ.ב.

1. המושג "קטסטרופה בידודית", מבית היוצר של מכבס תולה. TM וכל זה.

2. יש לי שמן זית כתית מעולה מאוסף פרטי, כבישה קרה עם חומציות 0.4%. נה נה ונה נה.

לפני שבוע זו הייתה הצטננות קלה. נאיבית שכמותי. סיפרתי לכולם ש- נה נה ו נה נה, כבר קיבלתי חיסון שפעת, ואין לי חום ואפילו לא כואב לי הגרון. חשבתי שדפקתי את המערכת, אבל היא דפקה אותי: הואקום במוח משך את הנזלת למעלה, ועכשיו יש לי סינוסיטיס. קיבלתי אנטיביוטיקה וכאב ראש. וכאב מצח. וכאב שיניים ואוזניים ולחיים. אם אני מתרכזת, נדמה לי שכואב לי גם בגבות.  קיבלתי תרופות ותרסיסים ואישורי מחלה שאין לי למי לתת. לבוס לא איכפת אם אני באה או לא, העיקר שיהיו תוצאות. כבר שבוע אני חיה על מרק ותה ותנור שלוש ספירלות וקר לי כל הזמן. היום בדרך לרופאה קניתי סנדוויץ', אבל אין לי תאבון. בחוץ יורד מבול (סוף סוף), ואני תוהה איך אצא ככה עם הכלבה. גם אתמול לא יצאנו. רוב הזמן היא סלחנית, שוכבת כמוני, מעולפת ליד התנור, אבל מגיעה השעה הזו שהיא נזכרת שיש עולם שם בחוץ, ומתחילה להתרוצץ הלוך וחזור ולמשוך אותי מהשרוול לכיוון הדלת. גם היא קצת משתעלת, ולפעמים היא מוותרת לי ויוצאת להשתין בחצר ואחר כך חוזרת, משאירה מאחוריה שביל של צעדים רטובים ונשכבת להתייבש. יש לי סמנריון להכין אבל שורפות לי העיניים, ותפוסים לי השרירים מהכסא המחורבן. אין לי כוח לגרור את התנור לחדרים האחרים אז אני נשארת כאן, עם שני זוגות גרביים ושמיכה, קבורה בטישו מהסוג היקר וברחמים עצמיים, מוקפת בשקט של חצר רטובה מגשם ובג'ק ג'ונסון תעשה לי ילד, כפרה עליו.