הלכתי לעוד טיול של פנויים פנויות..

ונראה לי שלא הצלחתי לדבר שם עם אף בחורה.

כולן דיברו איתי קצת והלכו.

ניסיתי להוסיף אותן לפייסבוק. מקווה שכן יצליח משהו.

רגעים כאלה מוציאים לפעמים את התקווה מהחיים...

אני צריך כמה דברים שישמחו אותי, כי כרגע חסרה לי אנרגיה.

אני יודע שיש אנשים שהרבה יותר מבואסים ממני. אמנם אני לא יכול לקנות (עדיין) בית, אבל אני יכול לקנות כמה אוכל שאני רוצה לעצמי. אני אמור להתנחם בזה, לא?

עוד דבר שעצוב הוא שאיכות הפוסטים שלי ממש יורדת. פעם הייתי כותב הרבה יותר. אם כי כשמסתכלים על זה אחורה, זה אמנם ארוך אבל עדיין מדכא.

האמת שבא לי לבכות.

אבל לא מצליח לי כל-כך. השירים העצובים שפועלים בתור מאיצי דמעות, לא כל-כך פועלים בזמן האחרון (למישהו יש שירים עצובים להמליץ לי עליהם?).. וגם אני מתפדח שהשכנים ישמעו. הבכי שלי נשמע ממש מוזר - כמו של מישהי באורגזמה. אלקובים ישמור.

עדכון: תראו איזה דף מצאתי. ותראו איזו תמונה מצאתי בו: