as if

בטווח עמוק עד רדוד מאוד,

אני חורשת תלמים בשדות,

אני מנצחת את כל העובדות,

אני לומדת שוב לרקוד.

נשימות נכונות, קצב יציב,

מעכשיו תמיד אביב,

אין משוואה, לא צריך להציב,

זה הולך להיות בריא להכאיב.

הגרגרים נופלים לאט לאחור,

אני חוזרת לא לזכור,

אני טורפת את כל השחור,

רומסת דרכי אל האור.

אני לא עושה לעצמי הנחה,

מזריקה עוד מנת שחכה,

אני עושה לעצמי השבחה,

אני מוחקת אותך.