אדם יכול לשכנע את כולם שהוא מישהו אחר - אבל אף פעם לא את עצמו.

רוח פרצים.

היא? לבד , יושבת על עדן החלון .

חושבת , נאנחת בכבדות , שלושה בדילי סיגריה תחת החלון והיא שם רק 20 דקות .

קר לה , כל פרץ רוח חודר ומקרר אותה עד שד עצמותיה ,

"זה מגיע לי " , כך היא מרגיעה את עצמה .

גרון יבש וכל חדירת עשן צורמת – "אשמה, אשמה, אשמה".

"לא היתי שם , לא בחרתי במילים הנכונות, לא הצלחתי העביר לו שאני שם רק בשבילו . "

בדיל נוסף נופל , גוף רועד , תופסת את ברכיה, בוכה וכך תמשיך עד שהשעון המעורר יודיע לה על כך שהגיע הזמן לקום לעבודה .

את הטקס הזה היא מבצעת על בסיס יומיומי כבר שלושה חודשים ,

אותם שלושה חודשים בהם אחיה, עוז, מחובר לצינורות מאז החליט לשים קץ חייו .

העניין הוא .. שבאותו הלילה לפני שלושה חודשים , אחיה היה שיכור מכדי לזכור את שמה .

הוא לא חושב עליה , וגם עכשיו – אילו יכולתי להיכנס למוחו של אדם בתרדמת, אני מבטיחה שהדבר המרכזי במוחו היה תיאור ציורי עד מאוד של הבגידה המכוערת מצד ארוסתו .

אחרי שעוז יקום על רגליו ויתחיל את חייו מחדש, הוא יזכה בתמיכה ואהבה רבה מצד רבים נוספים, שבחרו להאשים את עצמם בכך, שהוא פשוט שתה בקבוק יין אחד יותר מידי והחליט שהדבר הכי לגיטימי  יהיה לנסות לשים קיץ לחייו הריקים מתוכן.

היא מצד שני, לא תזכה בשום אהדה על כך שהקפיאה את חיה למשך אותם החודשים , אותה אף אחד לא ישבח על חזקתה , על כך ששתקה והמשיכה רק בשביל להיות שם כאשר הוא יצטרך אותה.

היא? לבד כרגע . חייה באמת ריקים ובכל זאת, היא מרגישה לנכון לשמור עליהם רק בשביל שהכלבה שלה, שאיתה כבר תשע שנים – לא תישאר לבד . לעוז יש שני ילדים מנישואים קודמים, ליזי בת שבע ואופק בן  שלוש , והיא זו שהיתה צריכה להסביר להם איפה אבא  .