החיים בזבל והפח סגור.

אממ די נמאס לי...יעני ישד תקטע הזה שאני ממש שמח ויש תקטע הזה שאני מבואס ברמות אפסלוטיות..!

יעני המשפחה שלי מעצבנת אותי..

אני לא מדבר עם אחותי כבר איזה שבועיים וחצי..

ואני רב עם אמא שלי כמעט כל יום..!

 וואי נמאס לי..אחותי נראה לי נהיתה חולת נפש..!

וההורים שלי תמיד אומרים לי שזה הגיל וזה והם נותנים לה כל מה שהיא רוצה אבל שאני מבקש משו אז לא ואני יכול לעושת מטלות בבית וזה והיא לא עושה כלום ואז צועקים עלי...

אבל אני די מנסה לא להתפרע כאילו מעצבים וזה..בגלל שאני יודע מה הייתה התגובה של סבא שלי אם הוא היה בחיים..

הוא עזב אותי לפני חמש וחצי שנים והוא היה הבן אדם שהכי אהבתי בעולם הזה..וכזהוא עזב אותי רציתי למות..!

זה היה מכה כל כך חזקה וכואבת..!!!!

לעזעזאל כל פעם שאני רואה תקבר שלו או רק חושב עליו עולות לי דמעות גם של שימחה וגם של עצב..שמחה שהיה י את הסבא הכי מדהים שיכול להיות ןשהיתה לי הזכות להכיר את הבן אדם הכי מדהים שיש..!

הדמעות של העצב זה שהוא עזב אותי שכל כך הייתי צריך אותו..זה מפחיד הקשר שהיה לי איתו זה היה יותר מסבא ונכד זה היה יותר אממ אין לי תיאור להגיד את זה..אבל זה היה ממש חזק!!!!!

ועכשיו כהרגלי החדש אני יסיים בשיר שכתבתי..

סבא שלי

הרבה נשמות אמרו לי שלום

אמרתי תנחומי

ביום השואה אמרתי באסה של יום..

זה נורא חבל

כשעזבת אותי שאלה היא בפי

והיא תישאר כל הזמן..

ואני שואל..

סבא מדוע עזבת אותי

ואת משפחתי

אני רק ילדון..

וכשאני מסתכל על השמיים

אני רואה אותך עם עיניים עצומות

במיטה של בית חולים

ואותך אנחנו אוהבים..

ואני שואל..

סבא מדוע עזבת אותי

ואת משפחתי

אני רק ילדון..