זה כבר לא אותו דבר. כלום כבר לא אותו דבר.
אני מרגישה כל כך מזוייפת.
אני וחברות שלי זה כבר לא מה שהיה פעם.
פעם היינו אוהבות והיה אכפת לנו באמת אחת מהשניה.
היום אנחנו רבות, אנחנו מרכלות, אנחנו לא סובלות, אנחנו צבועות, אנחנו מסננות, אנחנו לא מתראות, אנחנו מתחמקות, אנחנו משקרות, אנחנו ממציאות תירוצים, אנחנו שונות, אנחנו מתחשבנות, אנחנו נוטשות, אנחנו מחפשות סיבות לריב, אנחנו מתעצבנות, אנחנו נעלבות, אנחנו מנדות, אנחנו מתעלמות, אנחנו משתנות, אנחנו נעלמות, אנחנו כבר לא יכולות להיות אחת עם השניה.
ועדיין חברות.
כואב לי הלב על זה באמת, כל פעם שאני חושבת על זה פשוט בא לי לבכות.
ממה שנהיה מאיתנו, מכמה שהשתנינו.
אם הכל היה יכול להיות כמו פעם הייתי יודעת כלכך הרבה יותר לשמור על זה טוב טוב שלא ילך.
להשתנות זה לא דבר רע, ולא צריך להישאר אותו דבר. אבל להשתנות ככה....
אחריי הכל חברות שלי זה הדבר שאני הכי אוהבת בעולם, הן הכי חשובות, והן היחידות שמחזיקות אותי.
אני רוצה שנוכל לדבר ולפתור הכל.
אני אוהבת אותן כל כך.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
