על מזרון ספוג שמכוסה בסדין פסים קרוע, שוכבת לה בובת כלבלב מרופטת. מחוטמה יוצאים שני חוטים שחורים ומפוצלים בקצה. הבובה הזו ראתה הכל. דם, דמעות, כאב, צחוק, אושר, שמחה, צעקה, ואף ילדות שחלפה לה מהר מידי.
לכולנו יש בובה כזו ששוכבת לה בארון המצעים או בארגז מאובק כלשהו. בובה שאילו רק יכלה לדבר, הייתה בדיוק יודעת מה לאמר.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
