עצוב להודות אבל לממשלה שלנו לא אכפת. החינוך לא כל כך חשוב בשבילה. החינוך הופך למושג יחסי במדינה שלנו. משנה לשנה הוא מידרדר. במצב כזה הממשלה צריכה להתמקד בנושא החשוב והמקודש הזה - אם היה חינוך טוב יותר לערכים אחוזי ההשתמטות היו צונחים מיד. אם היה חינוך טוב יותר למצויינות ציוני המיצ"ב ובחינות הבגרות לא היו בשפל. אם היה חינוך לכבוד הדדי אלימות הייתה דבר נדיר. מדוע חושבת הממשלה שלנו שחינוך הדורות הבאים אינו חשוב?

פסיקת בין הדין הארצי לעבודה היא פסיקה שמוכיחה לאזרחי מדינת ישראל כי משרדי הממשלה מעדיפים ללכת על הפתרון הקל שלא יצמח ממנו כלום ולא על הפתרון הקשה שיניב תוצאות ופירות. אם זה היחס של המדינה שלנו למוריה אשר מחנכים את הדורות הבאים, את השרים הבאים, את ראשי הממשלה הבאים לאן הגענו בדיוק?

מעמד המורה בישראל הוא בין הנמוכים בעולם. היום בן אדם שהלך להיות מורה נחשב כלא יוצלח, כבן אדם שפנה לעיסוק השפל ביותר. פעם מורה היה בן אדם מוערך והיה ידוע כי יש לו מטרה ואמונה לחנך את הדורות הבאים. היום מעמד המורה לא גבוה בהרבה ממעד של מנקה רחובות.

מערכת החינוך זועקת לעזרה לפני קריסתה, אבל איש לא שומע. ב13 בדצמבר נחזור לבתי הספר, אל המורים שהרגישו ששבתו לחינם, אל המערכת בקריסה, אל האלימות ואל ההרגשה שהחינוך פשוט הולך ונעלם.

דניאל.