עבר די הרבה זמן מאז שעדכנתי... לא קרו כל כך הרבה דברים מאז... חוץ מזה שניצחתי בתחרות במרכז הטניס שבו אני מתאמן. המנצח היה אמור לנסוע לרמת השרון לתחרות על דירוג ארצי. שלשום נקעתי את הקרסול וחשבתי שאתמול אוכל לשחק. אז אתמול, נסעתי עד לרמת השרון והתחלתי לשחק. הובלת 3-1 ואז פשוט לא יכולתי להמשיך לשחק כי התחיל ממש לכאוב לי הקרסול. אז השופט עצר את המשחק, ועשינו הפסקה. השופט שאל אם אני יכול להמשיך לשחק ואמרתי שכן. נשארה רק עוד נקודה אחת לניצחון. המשכנו את המשחק והרגשתי כאילו אני פשוט לא יכול לזוז. מסתבר שיש לי בעיה עם הגיד או משהו כזה. אז השופט עצר את המשחק והיריב שלי קיבל ניצחון טכני. זו תחרות של פעם בשנה וזה ממש ממש מבאס .

אני מקווה לעשות עידכון יותר רציני היום או מחר....

מבואס,

דניאל.

-לכלבה שלי יש אובססיה קשה לקופסאות קרטון

-אני שונא אוכל של מטוסים

-יש לי אובססיה לטניס ולשוקולד לבן

-אני שונא מוזיקה מזרחית

-אני מוכן לעשות הכל בשביל מיליון וחצי דולר

-אני חושב שאם מתים אז שמים את הגוף שלך כתחפושת בחנות תחפושות ( היה לי חלום כזה =] )

-אף פעם לא הייתי בבית חולים (חמסהחמסהחמסהחמסהחמסהטפוטפוטפוטפובןפורתיוסף)

-יש לי מספר במשקפיים

-אני אוהב כל פרי מכל סוג

-אני שונא חצילים

-אני רוצה לגור בדירה עם פטיו

-אף פעם לא התחפשתי באותה תחפושת בפורים

אז זהו לבינתיים,

מקווה שלמדתם משהו חדש עליי,

עד הפוסט הבא,

דניאל.

יצחק רבין נרצח לפני 12 שנים בידי מתנקש יהודי רק רצח בן אדם, הוא רצח תקווה, שאיפה, רצון, ואמונה בשלום. הוא האמין בדרך שלו הוא האמין ברצון העם לשלום. אני אולי לא סכמתי איתו לגמרי בדרכו לשלום אבל אני, כמו כולנ ורציתי ועדיין רוצה אותו.

יונת השלום הייתה בדרכה אלינו.

היא חצתה יבשות ואוקיינוסים בדרכה.

שריקת השלום זימנה את היונה לארץ הקודש.

יונת השלום ראתה ייאוש, תקווה, אכזבה ושמחה.

וכמה שהיא הייתה קרובה,

קרובה מדי בשביל אחדים.

ובאותו היום הנורא,

שאת הדממה ניפצו יריות האקדח,

יונת השלום צנחה למעמקי הים,

ורק ענף הזית שהחזיקה בפיה ממשיך לצוף על פני הים.

יהי זכרו ברוך.