Where is my holly macaroni
find my holly macaroni and i'm yours |
| 5/2008
sonne?
לכן - קן השפתיים מתמתח, בלי כוונה של ממש ויוצר תמימות של שתי גומות חן, המעניקות רוך ויופי של משיכה. לאחר כשנייה או שתים העיניים מצטמצמות, מתרככות. מבט אופייני לשלווה, לא? כך שמעתי...
זוהי ישיבה ב-6:00 בבוקר קריר, שבו שרידים של גשם מתחננים להיעלם – ישיבה בבית קפה זול ליד ביתי. אם כי אני לא שותה קפה, ואין באמת סיבה ממשית לשריפת השעתיים המוקדמות בכל בוקר. פשוט בקלות העניין מדובר במסע אחר המוזה. הרי ידוע כי היא תוקפת במפתיע – הרעיונות הכי משפיעים, עמוקים. הקללה הזו עורבת לך ועוקבת אחריך מאותה שנייה שבא פקחת את עינייך לאחר חלום שלא זכרת. ואצלי, המוזה מתמסדת איתי כאשר אני באותו בית קפה שכונתי וזול. אני מתחבר לאנשים השורצים בבית הקפה. תמיד אותם טיפוסים שעל כל אחד מהם אכתוב משפט או הערה שונה וחדשה על המפית המשומשת שלי ובחזרה לדירה בעיר הגדולה אחבור לסיפור קצר,או שיר. ברגע שאאבד את דרכי אחזור חזרה לבית הקפה ואמצא את החרוז המתאים את הסוף הלא מפתיע המשלים את הסיפוק שנובע מהצלחה ומהישגים אישיים. הרגשה היא שיא העונג שנובע מגוש של זהב קטן במכרה של שחור ופיח. כמו קימה לתחייה מתפוח תמים ששבר את המחסום. כמו חוסר הידיעה וההקלה שבאה לאחר כשבוע של תהיה. יחי ההצלחה.
עם כך - ממש לא מתחשק לי להיות אנטי חברתי ולהתרחק מכולם, לשבת בבית הקפה לבד לעצום עיניים ולהקיא את מחשבותיי על מפיות משומשות עד שזה יסתיים. אני לא רוצה להיות אותו אחד שתקוע בראשו המספר אפס, בזמן שהסביבה כבר ספרה עד 10. ממשיכים הלאה, מחייכים עם כולם, מנסים להציל קשרים שעל סף התהום ואת אלא שלא מושיטים יד דוחפים בסיפוק אל הסלעים החדים. השמש באה איתם תמיד, שמש גדולה ומחממת. ברגע שהם עוזבים לרוב הם לוקחים אותה איתם. המתנה הכי יקרה נלקחת מימך, אבל היא תחזור... וזה לא רק אני שמחכה לבואה, כל יצור חי... השמש.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
