אני לא יודע אם זה משהו שפספסתי בשנים שהיינו בחו"ל או שזו תופעה עתיקה ועמוקה יותר, אבל אני לא מצליח להשתחרר מהתחושה שהולכי רגל ורוכבי אופניים בישראל החליטו לזנוח כל שמץ של אחריות, ובחרו להפיל את כולה על הנהגים. כמעט אין יום שאני לא נתקל (מטאפורית, לא פיזית, תודה לאל) בהולכי רגל שמזנקים לרחוב מבלי להסתכל, שיורדים לכביש כשגבם לתנועה והם מדברים בטלפון או שאוזניהם אטומות באוזניות, ברוכבי אופניים שנוסעים נגד כיוון התנועה ועוד ועוד דוגמאות שפשוט מוציאות אותי משלוותי, ושרק בנס הן נגמרות ללא נפגעים. וכן, אני עד לתופעות האלה גם כאשר אני עצמי הולך ברחוב, ואז אני נחשף אליהן באופן אובייקטיבי (ולא בתור הנהג שעשוי להפיל את האשמה על הולך הרגל שלא בצדק).

אני בטוח שיהיו כאלה שיגידו "אז מה, גם הנהגים עושים שטויות!" אבל בהתחשב בזה שבמצב של תאונה מי שישלם את המחיר הכבד יותר הוא הולך הרגל או רוכב האופניים - איך אנשים מרשים לעצמם כזו חוסר אחריות, והאם יתכן שהמצב היה כל כך חמור והצלחתי להתחמק מהמודעות לו עד עכשיו?