| |
הימים חולפים - שנה עוברת,
אבל המציאות, אוי המציאות, היא תמיד עכורה נשארת. |
 כינוי:
בן: 48 MSN:
ofernicusתמונה
מצב רוח כרגע: 
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
אוקטובר 2003
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | 1 | 2 | 3 | 4 | | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 | |
הבלוג חבר בטבעות: הוסף מסר | 10/2003
 מלחמת הגנרלים, מלחמת הפקודים
הרבה דובר, מדובר, וידובר על המחדלים שנעשו במלחמת יום כיפור.
פעם אחר פעם אני מוצא את עצמי נטוע בכיסא, מהורהר, לא מאמין, אחרי שאני קורא כתבות או רואה סרטים על "המלחמה ההיא". זה קרה, לדוגמא, אחרי הסרט "שתיקת הצופרים" שלשום בערוץ 2.
מספרים לנו תמיד על כך שהחיילים לחמו בעוז ובחירוף נפש, בעוד את המחיר היקר שילמנו למעשה עקב יהירותם וטעויותיהם של הדרג המדיני והדרג הפיקודי של צה"ל.
עכשיו קראתי שוב את הסיפורים האישיים המובאים ב-ynet, וניסיתי להבין מה היתה מטרת הבאתם.
ניסיתי שוב ושוב להבין מה טעם ראו בלהביא את סיפורו של דוד צרפתי.
צרפתי מספר על עצמו שהוא היה חייל גרוע ובעייתי, ישב בכלא, והיה זקוק "להשגחה צמודה". הוא מספר גם כי בעת הלחימה הוא ניסה להתחמק מהקרב בכל רגע אפשרי. כאשר מפקדו יגאל פסו ז"ל מבקש ממנו, דורש ממנו, פוקד עליו לירות כדי לחפות עליו בזמן שהוא יסתער על קצין סורי במוצב החרמון, צרפתי מספר שהוא נשאר לשכב ולא ירה. סביר להניח שהיה לכך "חלק גדול" (אם לא מוחלט) במותו של פסו ז"ל. כאשר סוף סוף צרפתי קם ממקום מרבצו, הוא רואה את הקצין הסורי פצוע ומבקש להיכנע.
צרפתי "נוטל סוף סוף יוזמה" - ומרסס את הסורי למוות.
סיפורו של דוד צרפתי מובא תחת הכותרת "כך התביישתי והתחלתי להילחם".
חיפשתי בנרות, אך לא מצאתי את השלב שבו צרפתי מתחיל להילחם, למעט הקטע שבו הוא מספר איך רצח את הקצין הסורי.
הסיפור מסתיים בכך שתחת מחסה כוחות הסיוע שהגיעו לשטח - צרפתי נסוג לאחור.
אני לא בא "לשפוט" את צרפתי. זה לא מתפקידי, וזה לא ראוי כי לא הייתי במצבו. כבר התורה אמרה "מי האיש הירא ורך הלבב ילך וישוב לביתו ולא ימס את לבב אחיו כלבבו" (כלומר, לא יפגע במורל הלוחמים).
אני כן מנסה להבין מה היתה מטרת ynet בהבאת הסיפורים הללו.
נגמרו "הפרות הקדושות"? שחטתן את כולן שעכשיו עברתם לשחוט את כבוד לוחמינו, החיים והמתים? 
ומי שיקרא את סיפורה של טייסת 201 - "האחת" - אני מאמין שיתמה, כמוני, הכיצד זה יעז אדם לחתום על מכתב הסרבנים בטענה שפעולות צה"ל אינן מוסריות, כאשר במלחמת יום כיפור בחר להישאר בביתו ולא להצטרף ללחימה. מצד שני, אני גם ככה לא מבין את המוסריות-לכאורה של אותם טייסים, אז יכול להיות שגם את הצעד של אותו י' אני לא אמור להבין...
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
