על פניו, אין ספק כי תמוהה למדי הצהרתו של נתניהו שהמשק הישראלי יצא מהמיתון.
מצד שני, בעוד ניתן לצפות מיריבים פוליטיים לנגח את דבריו, הרי שתגובתם של כלכלנים מסויימים, גדעון עשת לדוגמא, די הפתיעה אותי.
ולמה אני מופתע מתגובתו של גדעון עשת?
משום שהייתי מצפה שאנשים כמוהו יבינו את מה שנתניהו מבין, ואת העיקרון על פיו נתניהו פועל, וזה העיקרון שאומר שבבסיסה של כל כלכלה עומדת הרבה מאד פסיכולוגיה.
אתה יכול לנסות להעביר מהלכים ענקיים ומהפכניים, וזה בכלל לא משנה אם הם טובים או רעים - כל זמן שהציבור אינו נותן אמון במהלך שלך - המהלך ייכשל. ואם אתה עצמך אינך נותן אמון במהלך, אל תצפה שהציבור ייתן בו אמון.
יותר מזה.
משק שנתון בחרדות, הינו משק ששומר את כספו לימים גרועים יותר (תתפלאו, זה יתכן).
משק שנתון בחרדות, הינו משק שאין משקיעים בו והוא קופא. משק במיתון.
משק אופטימי - טוב לכולם.
נתניהו יודע את זה טוב מאד.
ולכן, בין אם הוא מאמין שיצאנו מהמיתון ובין אם לא -
הוא יודע שהוא צריך לשדר אופטימיות. חיוביות.
ותקראו לו תמים, אבל זרקו מבט על מדדי הפתיחה של הבוקר.
ותקראו לאנשי הבורסה תמימים, אבל או שם משוגעים לגמרי, או שהם יודעים משהו שאנחנו לא יודעים, כי העובדה היא שבתקופה האחרונה, אל מול ירידות בבורסות ברחבי העולם - הבורסה הישראלית עולה ופורחת כאילו אנחנו נמצאים בפסגתו של "בּוּם" כלכלי.
ובקיצור, נתניהו אולי נרקיסיסט, אך אינו עיוור.
הוא יודע שהדרך אל מחוץ למיתון עוד ארוכה.
מצד שני, הוא גם יודע שמי שלא צועד - לא מגיע,
ולכן כשהוא אומר "הצלחנו", הוא בעצם מתכוון
"אנחנו נצליח".
(ובקשת סליחה שלוחה לכל אותם אלו שלא מבינים מה התחלתי לעסוק בכלכלה לאחרונה 
)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
