ביום חמישי בערב, בדרך הביתה, לקחתי שני טרמפיסטים מצומת מורשה.

הדרך, כרגיל הייתה פקוקה, והנסיעה הקצרה עד צומת קוקה קולה, לשם היה צריך להגיע הטרמפיסט הראשון, ומשם למחלף תל השומר, לשם היה צריך להגיע הטמרפיסט השני, נמשכה קרוב לחצי שעה. נסיעה קצרה שהיא ארוכה, אך גם ארוכה שהיא קצרה, משום שהיתה לנו שיחה נעימה שהעבירה את זמן ההמתנה בצורה נעימה.

לאחר שהורדתי את הטרמפיסט השני בתל השומר, אספתי שתי טרמפיסטיות.

ככלל, אלא אם הבנאדם נראה לי מסומם, אני לוקח כמעט כל מי שאני רואה, וזה כולל גברים, נשים, צעירים וצעירות, יהודים וערבים, חילונים ודתיים, אלא שה"ככלל" הזה כנראה יאלץ להשתנות, כי אני מפחד.

מפחד מתלונה, מפחד מעלילה.

בכל פעם שאני לוקח טרמפיסטיות אני לא מבין איך הן לא מפחדות לנסוע בטרמפים, אבל נראה שאת הפחד הזה מישהו העביר מהמגרש של הנוסעת למגרש של הנהג. כל סיבוב של ההגה, כל שאלה ששאלתי או הצעה לגבי הנתיב המומלץ (הן הגיעו מעפולה, בדרך לאילת, ולא היה להן מושג איך נוסעים) נתקלה במבט מטיל אימה, ובהערות חדות.

כשהורדתי אותן, כבר נשמתי לרווחה.

הפעם (למיטב ידיעתי) זה נגמר בלי שום תלונה, אבל מי יודע אם לא תיפול עלי מתישהו איזה מישהי שהיה לה יום רע, ותחליט להפיל עלי תלונה על הטרדה מינית או אונס? במציאות שבה לעתים הרבה יותר מדי קרובות מדווח בתקשורת על מישהי שהתלוננה סתם על אונס, ובית המשפט אפילו לא מתיר לפרסם את שמה כדי להרתיע מפני תלונות שווא וכדי להגן (לפחות קצת) גם על כבודם של הנאשמים, לך תדע איך ומתי זה יפול עליך.

אני אמשיך לקחת טרמפיסטים. לגבי טרמפיסטיות אני כבר לא בטוח.

וחבל, כי לכו תדעו מה יעשה זה שכן ייקח את זו שאני אחלוף על פניה מבלי לעצור...