אני והיא נפגשנו יום אחד כי החלטנו שבא לנו להיפגש, אני לא בדיוק זוכר מי הציע להיפגש, אני חושב שזה הייתי אני. היינו מתכתבים הרבה בפייסבוק והכל והיא נראתה לי בחורה ממש נחמדה, גם נראתה ממש טוב. התלבטתי קצת אם היא בחורה של בירה או גלידה או שאולי בכלל פיצה? תכלס פיצה הכי כיף, אבל היא התבררה כבחורה של בירה, אז הלכנו לשבת באיזה פאב ממש נחמד. בהתחלה הייתה מן שתיקה מביכה כזאת שהביכה בעיקר אותה כי לא לא היה כזה אכפת אבל לאט לאט השיחה התחילה לזרום וזה היה אפילו דיי נחמד, אני לא אומר שהיה שם איזה חיבור מטורף או משהו, תכלס בחלקים מסויימים של השיחה חשבתי לעצמי שאני בעצם סתם מבזבז את הזמן שלי ואני מעדיף בהרבה לעשות הרבה דברים אחרים, גם אם הם לא ישיגו לי את הזיון הזה. למרות שהיה נחמד ולא יותר מזה במהלך שיחתינו, היא נראתה ממש טוב, קלטתי מספר פעמים את השמוק שיושב מאחורי קצת ימינה דופק בה מבטים, וגם קלטתי אותה מחזירה מבטים, אבל לא מבטים מפלרטטים, יותר כדיי לגרום לי לקנא, לגרום לי לרצות אותה יותר, אבל אני? לא כזה הזיז לי האמת. המשכתי את זה, המשכנו לדבר על שטויות ולעשן סיגריות, סיגריות מעבירות שיחות בקלות. היא סיפרה לי על העבודה שלה הרבה ועל זה שהיא שונאת שם איזה כמה אבל בסך הכל סבבה שם, כי אסור שאני אחשוב שהיא לא נהנית. היא גם סיפרה לי על האקס שלה שהוא כזה מגניב וגם על המקומות שהיא יוצאת אליהם שגם הם כאלה מגניבים. וכל הדברים האלה, לא באמת הזיזו לי, אני רק העברתי שם תזמן וקיוויתי שבסוף היום יצא לי מזה משהו. ממש התבאסתי לשלם עליה, למה מי היא בכלל שאני אשלם עליה, לא שווה את זה, אך שילמתי בכל זאת. היא גרה לא רחוק ממני ושנינו גרים רחוק מהפאב שבו ישבנו, אז החלטנו שאנחנו הולכים ברגל, ככה חשבתי שזה כיוון מצויין לקבל אולי משהו. אהבתי ממש להסתכל עליה, כי היא באמת נראיתה טוב ואפילו היו כמה חיוכים מביכים ומטופשים, נגיעות פה ושם, במקרה ולא במקרה. צחקתי על אנשים שראינו בדרך כי זה עשה לי טוב וגם היה נושא טוב לשיחה, היא ממש אהבה את זה וצחקה בקול, זה כמעט עלה לי ביוקר כשצחקתי על חבורת הערסים שישבו על ספסל ליד הבית שלה!

לבסוף הגענו לרגע האמת, אני עומד מולה בפתח ביתה, ליויתי אותה הבייתה, שוב, לא מדאגה כלשהי או רצון עז להעביר יותר זמן ביחד, סתם כי קיויתי לקבל משהו. אז עמדנו זה מול זה והתחלתי למלמל את המשפטים הנדושים האלה שתמיד אומרים במצבים כאלה. לאט לאט התקרבנו עד כדיי נשיקה, התנשקנו ככה כמה דקות עד שהיא שאלה אם באלי להיכנס, איזו מן שאלה זאת? חשבתי לעצמי. אז נכנסתי והיא התחילה להכין תה פתאום, מה אני צריך את התה המסריח שלך בכלל? חשבתי לעצמי שוב. ישבתי והתעצבנתי בחדר שלה וקיללתי אותה ואת בובות הפרווה המכוערות שלה בלב. הסתכלתי על השעון והשעה כבר הייתה 3 לפנות בוקר, אין זמן אין זמן, אני בסך הכל רוצה לחזור לפני עלות השמש הבייתה וללכת לישון. היא הגיעה עם התה שהיה דווקא נחמד, שתינו ודיברנו שיחות מטומטמות שאם תגידו שאני משקר אם אומר שהן לא עניינו את שנינו, אומר את האמת שאותי הן לא עניינו בטוח, בשום אופן, בחלק מהזמן הנהנתי ואמרתי כן ואפילו לא הקשבתי למה שהיא אומרת. סיימתי את התה שלי דיי מהר וחיכיתי שהיא תסיים את התה המגעיל שלה גם כדיי שנוכל להתחיל לזוז. היא סיימה את התה וצעד אחר צעד העניינים החלו לרוץ. הזדיינו, לא שכבנו ולא עשינו אהבה, הזדיינו, כמו חיות, לא היה נעים לי וכל הזמן פחדתי וחשבתי מה יקרה אם אבא שלה פתאום יתעורר ויראה את זה אבל זה עבר אחרי כמה דקות. היה כיף, באמת שהיה ממש כיף, וכשגמרתי נשכבתי על המיטה וכל מה שרציתי היה לחזור הבייתה וללכת לישון ולא לראות אותה יותר בחיים, היא לעומת זאת הסתכלה עליי במבט הזה שהן תמיד מסתכלות אחרי סקס טוב, וכמובן שהיא רצתה להתנשק ולהתחבק עוד, כי זה מה שהן עושות אחרי זה. לא זרמתי עם זה, כי כבר לא עניין אותי כלום וגם לא רציתי. שכבתי והסתכלתי על התקרה ורק חשבתי על כמה שבא לי לקום וללכת הבייתה ברגע זה, לא צריך שום סיגריה ולא צריך שום דבר, בבית אני אעשן ואוכל ואשתה כמה שארצה והדבר האחרון שאני רוצה זה להישאר בחברת המפגרת הזאת. לא היה נעים לי לעשות את זה, הייתי יוצא זבל אם הייתי עושה את זה, אבל עשיתי את זה בכל זאת, נתתי לה את התירוץ שאני צריך לקום מוקדם מחר ואני חייב לחזור הבייתה. הלכתי לי הבייתה וחשבתי לעצמי על מה שעשיתי, הרגשתי ממש עלוב. במשך כל הערב הזה ניסיתי להשיג משהו בכל מחיר וכשהשגתי אותו, לא קיבלתי שום סיפוק, כל מה שקיבלתי הייתה השמש שזורחת לי כבר מעל הראש והציפורים המצייצות שאני כל כך שונא לשמוע בבוקר. הלכתי והתבאסתי על זה שכבר בוקר ואני עוד לא ישן, לא יודע למה אפילו, זה מבאס אותי. בעטתי בפחית והיא עפה באויר, נפלה ונעמדה, ממש התפלאתי, צעקתי בקול "ראיתם את זה!?" הסתובבתי וחיפשתי אנשים ברחוב אבל לא היה שם איש וזה דיי עצבן אותי שלא היו עדים לפלא שקרה כאן. הגעתי הבייתה וסגרתי את הטריסים, ניסיתי להירדם ולא הצלחתי, רק חשבתי על עליה ועל כמה שהיא הייתה בזבוז זמן מוחלט. רציתי לשאול מישהו איפה האהבה? אבל ההורים ישנו וזו גם לא שאלה ששואלים את ההורים אז שאלתי את אלוהים, אם הוא קיים בכלל או את עצמי, כי לדבר עם עצמי זה בדיוק כמו לדבר עם אלוהים הרי הוא יודע הכל לא? איפה האהבה? ולמה היא מבקרת אותי לעיתים רחוקות יותר? ואם היא שכחה שהיא צריכה לבוא, שיגיד לה שאני מזמין. ואם היא מתעכבת, שימסור לה שזה דחוף ושתזדרז. פתאום ראיתי את האהבה בתוך מכונית גדולה ואדומה שמצויירים עליה לבבות תקועה בפקק ארוך מאוד שמלא בכל מיני מפגרות רנדומליות אחרות שצופרות ומקללות אחת את השניה.

לא טרחתי לחפש בבוקר במדריכי חלומות מה אומר החלום שלי ורק החלטתי לא להתבזבז יותר על שטויות, אך עדיין לא ידעתי את מי לשאול, איפה האהבה? נורא רציתי לשאול, למרות שידעתי את התשובה.