|
| 11/2008
דמעות עצבים ועייפות
שונאת כשזה קורה!
למרות הכל הצלחתי להבין היום מס' דברים על החיים.
על כמה שאנשים לא מעריכים בשיט את מה שיש להם, וכן אני מדברת על כולם, בעיקר על עצמי בפרט.
אנשים פשוט לא מבינים כלום, תמיד הכל לא מספיק ולא בסדר.
נכון, אז צריך לשאוף לעוד אבל לא להגזים!
ולא לאבד חוש כיוון בדרך.
מה שהכי עצוב בכל מה שאני כותבת עכשיו זה שאני שוכחת בכל מטרה מה העיקר.
אני פשוט מאבדת את הכיוון בהרבה מאוד מקרים, עושה דברים בצורה כל כך אוטומטית ודיי מטומטמת, הייתי אומרת, עד שאני מפסיקה להבין מה בכלל אני עושה או לא עושה. כאילו פאק!
אני תמיד עושה כל מיני מעשים שאחרי זה אני כל כך מתחרטת,
וכן, זה נכון אולי להתחרט באותו רגע, אבל לא לקחת את זה כמוני! למרות שהעצבים הורגים אותי, גם אם אני מצליחה לא להראות, אני תופסת את עצמי לאחרונה שאני לא מסוגלת לשבת אפילו.
בנוסף, אני ניראת כאילו אני נורא לא מעריכה את מה שיש לי.
נכון הרבה מאוד פעמים כשאני מאבדת את עצמי, כשאני כאילו מתנתקת מהכל כולל עצמי ולא מבינה מה קורה וגם אם יפול מטאור מול הפרצוף שלי ואחרי דקה אני אפגוש חייזר ירוק עם 3 עיניים, אני לא אבחין בכל זה כניראה,
אבל אני כן מעריכה, פשוט איי שם בתת מודע ואיפשהו עמוק בפנים.
אני אומרת את זה לא כדי להוכיח מה אני ואיך, ממש לא! אני פשוט מנסה להבין מה איתי.
הנקודה פה היא בזה שאני שונאת את ההתנתקויות האלה מעצמי ומהסביבה בכלל, כאילו אני לא קשורה למציאות, או אולי מפחדת/ לא רוצה לההתחבר אליה.
זה כאילו שאני יודעת מה אני צריכה לעשות, אבל לא עושה או לא מצליחה, אבל לא לגמרי אני עושה את כל זה.
ובכלל עוד הרבה מאוד דברים שכרגע מתוך עצבניות ועייפות אני מתקשה להעביר במילים וזה גורם לפוסט הזה להראות כמו סתם חפירה חסרת תועלת.
מעצבן.
זה כזה מסובך, דבילי, אוך.. לא יודעת!
בלונד?.. לא! לא הפעם בכל אופן.
דיאנה!
נ.ב: פשוט קמתי באיזה 5 וחצי בבוקר היום ואני עייפה ויש לי מבחן במתמטיקה מחר על הבוקר ואני כולי עצבנית, הרגשה פנימית מעצבנת כזה.
אין לי כוח להסביר ושזה יראה או ישמע נורמלי. ביי.
לילה טוב.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
DianA____*
