הכל התחיל אתמול.בשמונה בערב.. הלכנו אני קוקי דינה נט ושוח לגרג לארוחת ערב בעלת רכילות מרובה.
היה מצברוח טוב ומשמה הכל זרם לשוח ואז אלי.. ישבנו במרפסת והמשכנו לדבר..בלי סוף...עם הרבה כייף...
בסביבות 12 התחלנו להתארגן כולנו לאנדיס למסיבת גיוס של יוסי ורועי ואמרנו יאללה פנאן..זרימה..
עידוקי מתקשר ואומר לנו "לילה לבן..תהיו מוכנות"
הגענו לאנדיס עם אובר מצברוחחחחחח אחרי ערב כייפי כי בתכלס אין כמו ערבי בנות.
התיישבנו ובערך חצי שכבה הייתה שמה.. ישר התיישבתי לייד נייתן והתחלנו לדבר על הגיוס שלו מחר
בהכי תמימות הוא עושה לי "כן וואי אמא שלי התחילה לבכות.." ואז אתם רואים אותי כזה דאאאאאםםםם שורפות לי העיניים... במזל הוא היה צריך ללכת מוקדם ואני רק אומרת שילך כבר כי העיניים שלי מתפוצצות.. מהרגע שהוא יצא במשך שעההההה אני חושבת לא יכולתי להפסיק לבכות!!!! לא יכולתייי ..נשברתי.. ואני אף פעם לא בוכה.לא על דברים מהסוג הזה לפחות. ואז בשלב מסויים נרגעתי ואז חמודוני באא מול הפנים שלי ואני שוב בוכה... וזה היה כלכך מצחיק כי פשוטטטטט לא הצלחתי להפסיק!!!!
משמה חתכנו למקלטים ואלי.. כבר היה איזה 3 בבוקר ונכנסתי להתקלח..היינו הרוגות והרגשנו את העייפות
בכל הגוף... בנוסף שעידוקי נעלם ואנחנו עוד חיכינו ללילה לבבן מטורררף...
ב4 עידוקי מתקשר סוףסוף ואומר לבוא לאלוןן יש לו בית ריק.
הלכנו כולנו לאלון וכמו חבורת הזויים בשיחות הזויות של 5 בבוקר דיברנו על איזה כוחות היינו רוצים אם יכולנו לקבל
איזה משאלה היינו מבקשים אם יכולנו ולאיזה יום הינו רוצים לחזור ולצפות בו..רק לצפות מהצד(לגמרה המסיבה של שוח)
ואז באמצע כל הסיפורים גילינו איזה שכנים הזויים יש לאלון... אתם פשוט לא מתארים..
יש לו שכן זקקקקן ששוטף כל יום את האוטו והוא שוטף פעם ראשונה..פנאן נקי.. ואז הוא ממשיך ככה במשך שעההה
ופתאום אנחנו קולטים בית לייד עם ערביים שמפילים סורגים ב6 בבוקרררררררררררר ואני כזה מה קורה פה!!!!!!!!!
בקיצורר,התחלנו להתקשר לחברות מוניות לבקש מונית גדולה שתיהיה לנו לרבע לשבע... עד שהגענו למוניות קרית ים וההוא בחוצפתו עושה לי סבבה יש לי מונית גדולה..תקשרי 10 דקות לפני שתצאו... ואני יופי טופי אחלה בחלה..
רבע לשבע ואני מתקשרת והוא כזה אין לי מונית גדולה... ואני כולי התעצבנתי ואני עושה לו אבל הבטחתתתת לי והוא עושה לי לא אני לא..ואני כולי נקרעת מצחוק ואאני עושה לו שקררררררררןןןןן חחחחחח ... קיצר רבע שעה חיפשנו רק מונית גדולה וכבר היה שבע והחלטנו לנסוע בשתי מכוניות ...אני ושחר נסענו עם קרן בסוף..
היו פקקי-עלללללללל ונסענו כמו משוגעעעות וכל הדרך אנחנו באטרףףףףףףףףףף יעעעעני "קרן סעעעעעעעעעעעי"
וקרן נוסעת כמו משוגעעעעתתתת אין מילים לתארררררר ... זה היה פשוט מרוץ נגד הזמן... ואתה לא יכול לעצור אוותו..
פעם ראאשונה שהרגשתי כאילו אי אפשר לשלוט בזה... אפילו מטוס אפשר לעצור!!!!! אבל אוטובוס לצבא?
אנחנו מתחילות להתקשר לגיא ולנתנאל ואנחנו צועקות להם אל תעלו על האוטובוס לא משנה מההה אל תעללוו אל תתנו להם לעלותת..!! לא היינו מסוגלות... נסענו ונסענו והדרך נראת כלכך ארוכה.. ואז הם מתקשרים.."אנחנו עולים על האוטובוס.. אנחנו האחרונים שמחכים כבר.." ואז הדמעעעווווווותתתתתתתתתת ...איך לא נראה אותם איך!!!
ואזז.............תודה לאל אנחנו רואות "אגד" מרחוק... ואנחנו מתקשרות אליהם אל תעלו אנחנו פההההההההה
הגענו לחניהההההההההההה בהיסטריייייייה מזה היסטרייייייייייייייה קרן כבר כמעט הרגה את השומר בכניסההההה והחנתה כמו מטוררפתת ומשמה אני רק זוכרת דבר אחדדד . ריצהההה מטוררפתת שלנו יוצאות מהאוטו ודופקות ספרינט-על שריצת אלפיים לעולם לא הייתה רואה לתוך המרכזיתתתתתתת .. רצנו כמו משוגעותתתת שוח לפני מחזיקה את המכנס שלא יפול קרן מאחורי מחזיקה את הציצי שלא יעוף מהשמלה ואני עם 2 תיקים שלקחתי לנו מאחורה פשוט רצנו ואז אני רואה את נתנאל רץ אלללללללי ומחבק אותי ואני כולי עוד בהלםם ממה שעברנו באותו רגע...
זה היה כלכך עצוב.. והזוי.. לחבק אותו ולהפרד... להבין שהוא כבר לא יהיה פה כל יום ולא יהיה מי שבאמת יבין אותי כמוהו
כי אם יש בנאדם בעולם שיבין כל דבר שאני אומרת ועושה וחושבת כמוהו..פשוט אין!
וגיאיוש.. חמודוני הקטן... אין יותר ישיבות באמצע שבוע איתו... אין יותר ... המארגן של כל הישיבות וכל הצחוקים...
לא חשבתי שזה יהיה כלכך קשה..ושוב הדמעות שלנו.. ושושי בוכה איתנו ואנחנו רואים את האוטובוס נוסע וכולנו פשוט הרגשנו מועקה..כאילו תחזירו אותם.. זה כבר לא מצחיק! הם הולכים לגבעתי..וזה כבר באמת לא מצחיק.......
עכשיו נשאר רק לחכות שלוש שנים שהסיוט שנקרא צבא יגמר כמה שיותר מהר.ובשלום.
ולקוות שלא נתפרק.. ונתררחק..... כי אחרי שישישבת בטבריה..... והלילה לבן הכי מושלם בעולם..
לא הייתי רוצה חברים טובים יותר..... אחרי 13 שעות עם הבנות פרשנו לעבודה וחלק למיטות...
ומי היה מאמין שכל זה היה בלילה לבן אחד..........
אוהבת כלכך.... חיילים.. :)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
