יש לי אמת, לכל אחד יש.
לפעמים נדמה לי שאני יודעת בדיוק איפה היא. אבל לא- היא לא נמצאת בתוכי, היא לא נמצאת גם על המדפים שבחדרי. לא באוויר, לא בעלים, לא באדמה.
אין אמת באמת, כך שאפשר לראות אותה בכל מקום, ובכל זאת, לעולם לא למצוא אותה.
כל כך הרבה יופי, יופי חבוי שרובנו מעולם לא חוו. יופי שלא צריך בשבילו את המחשבה או את הדיוק, יופי עילאי שכמעט בלתי אפשרי לגעת בו. יופי שחונק והורג, יופי שמלטף ומחריב והכל עדיין כל כך שקט.
והיופי הזה, שכל כך רצינו לתפוס בידיים ולנצור לעד, כדי שנוכל תמיד להביט, שנוכל תמיד להציץ, באותו הרגע נעלם ומת. ברח כי חשבתי. נס מידיי שניסו לתפוס אותו ולכלואו לנצח נצחים להנאתי האישית. כך הפך האדם לאנוכי, ואז לסלחן, ואז היופי נעלם. זאת האמת.
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
