אני עדיין אבודה. עדיין עייפה נפשית ופיזית.

וכל מה שבא לי זה להתחבא כדי שיעזבו אותי בשקט, ולבכות.

לבכות אולי כדי לשחרר את המועקה הנפשית.

לא יודעת מה אני ואיפה ומתי אני. 

לאן אני הולכת? מה אני עושה? איך אני עושה?

אבל בסופו של דבר יעבור. לא?

נשבעת שכואב לי עלייך. שאתה צריך לעבור את זה. 

ועוד דורש לעבור את זה לבד. כמו כלב מסכן.

ולמרות שאתה לא רוצה, אני עדיין כאן. לעזור לפחות בדברים קטנים.

או לפחות לעודד קצת. או שלא תהיה באמת לבד.

-לילה בסדר-