צרוב ברגש

אני לא ממש אוהבת קאברים. אני אדם די מסודר (מישהו אמר אובססיבי קומפולסיבי? לא? אז לא שמעתי כלום), די מיינסטרימי, די אוהבת שכל דבר מונח במקומו. כך שאם מישהו אחד מבצע שיר שאני אוהבת, אני אעדיף לשמוע את אותו הביצוע, ובוודאי לא אוהב שמישהו אחר "יגנוב" לו את השיר, או יעשה עליו טייקאוף אחר.

א-ב-ל - גיל 40+ הוא כנראה זמן שינוי. בכל מיני תחומים, וגם מוזיקאלית. וכך פתחתי בזמן האחרון את הלב וגם את האוזנים לביצועים אחרים גם של שירים שאני קשורה אליהם רגשית בשלשלאות.

את בן פולדס גיליתי בזכות עידן אלתרמן, ועל כך אני חבה לו הרבה. כבר הרבה שנים שאני אטומה מוזיקלית. דבקה באותם שירים, אותם סולמות שיושבים אצלי חזק רגשית (יש אצלי פוסט שמחכה לפרוץ כבר הרבה זמן בנושא כיסים רגשיים, או כיסים של רגש, מקווה שמתישהו הוא יצא לאור פה) ולא פתוחה בכלל לצלילים חדשים. אבל בן פולדס די מהר נכנס לי ללב ולנשמה. אני חושבת שיש בו משהו שמזכיר לי את הענקים האהובים עלי, בילי ג'ואל ואלטון ג'ון. חוץ מזה בן הוא נגן פסנתר מחונן, קלאסי, והרקע הזה פורץ החוצה יחד עם כשרון עצום, כמו גם כתיבת מילים נהדרת.

יש לי כמה וכמה אלבומים שלו (שהזמנתי מחו"ל, לצערי הוא לא מאוד זמין בחנויות פה, אפילו לא באוזן שמחזיקה כל מיני דברים

יחסית איזוטריים). אז יש לי בין השאר דיסק שלו שנקרא בשם הסופר ארוך Super-sunnyspeedgraphic

ומאיזושהיא סיבה לא ברורה לא שמעתי אותו עד היום. שכב על המדף וצבר אבק. אבל במוצאי החג הקודם יצאתי להליכה ושמתי אותו במ.פי. ומה רבה הייתה פליאתי שהשיר הראשון בדיסק הוא קאבר. ויותר מכך, הוא קאבר של להקה שמעולם לא התחברתי אליה. היא היתה תמיד הלהקה שאחותי אהבה, וכן הכרתי שירים שלה, והיא אפילו הייתה גדולה באייטיז, שזה ה-עשור שלי, אבל לא הפכה להיות חלק מהעולם הרגשי שלי מעולם. והנה בן פולדס, הצליח עם הקאבר שלו לעשות לי את זה ביג טיים, ואני שומעת את השיר בלופ, ומזמזמת אותו ואת המילים שלו באהבה רבה. אז יחי הקאבר טייק 1, והנה שלוש הגרסאות לשיר. הראשונה, הוידאו המקורי של

In Between Days של ה-Cure שאני לא יכולה לעשות לו פה אימבד אבל שווה לצפות במיוחד למי שזוכר אותו מאז.

והנה הוא בהופעה חיה, ועכשיו הוא נשמע לי מרגש כמובן, וסוחף, והמילים שלו מתאימות מאוד לימי בין לבין, בין החגים לבין החול, ובכלל, ביניים, מצב מעניין, רגשית.

והנה הקאבר, בן פולדס, המופלא. מי יתן ויגיע להופיע בארץ מתישהו. מתה עליו. נגינת הפסנתר שלו ממיסה אותי ואני חושבת שאני עוד יותר מתרגשת ואוהבת את השיר הזה עכשיו בגלל שהוא קאבר, בגלל שיש את את "השכבות" האלה, שזה כן שיר אייטיזי, שכן מזכיר לי דברים, אבל רק עכשיו גיליתי אותו, בזכות אמן שאני אוהבת עכשיו, ב-2009.

כתבתי כבר כמה וכמה פעמים על האהבה העצומה שלי, והקשר החזק שלי לסטילי דן ולדונלד פייגן, ובזמן האחרון אני בחיפוש אחרי שירים ישנים יותר שלהם, פחות מוכרים. כך בקיץ הזה נתקלתי בשיר שהפך להיות מין "שיר הדגל" שלי לתקופה האחרונה. נפשי נקשרה בנפשו (אם לשיר יש נפש, וכנראה יש לו). כרגיל, שילוב של לחן, סולם, מילים, טון של שירה וזמן היסטורי מסויים רגשית.

לשיר קוראים Any Major Dude (כל בן אדם מרכזי? כל בר דעת? בזמן האחרון אני עוסקת בתרגומים...) וקודם כל שמעתי אותו בגרסה הרשמית שלו, מתוך הדיסק של הלהקה Pretzel Logic והנה הוא מהיוטיוב.

והנה גם המילים, כי הן יפיפיות בעיני. ננעצות ישר בלב, ומנחמות גם ואופטימיות! שזה תמיד חשוב, כי יש המון ימים חשוכים.

I never seen you looking so bad my funky one
You tell me that your superfine mind has come undone

CHORUS:
Any major dude with half a heart surely will tell you my friend
Any minor world that breaks apart falls together again
When the demon is at your door
In the morning it won't be there no more
Any major dude will tell you

Have you ever seen a squonk's tears? Well, look at mine
The people on the street have all seen better times

CHORUS

I can tell you all I know, the where to go, the what to do
You can try to run but you can't hide from what's inside of you

CHORUS

והנה דונלד, פייגן, אהובי משכבר הימים, שר את השיר בהופעה חיה, וזה מעניין, כי תיכף יבוא הקאבר, גם הוא בהופעה חיה. הקצב אחר, הסטרס על המילים הוא אחר, והסגנון כל כך אישי, שלו.

 

 

ועכשיו לשוס מבחינתי. מייד אחרי סטילי ברשימה של האהובים, והמנחמים, והמרגשים והמגניבים את הדעת ואת הנפש בא אצלי ג'ו. ג'קסון. (באסה גדולה היא שגם אבא של מייקל, זצ"ל קוראים ג'ו ג'קסון, ועכשיו שאני מחפשת קטעים ביוטיוב של הזמר האהוב עלי עולים לי כל מיני קטעים משמימים של ג'ו מסביר איך הוא לא הרביץ למייקל הקטן בטוסיק, או איך הוא רצה רק את טובתו בזמן שכן הרביץ לו עם מקל על הידיים בגיל חמש. בלע.)

את ג'ו זכיתי לראות פעם אחת בהופעה חיה, בסיאטל, לפני די הרבה שנים, ועכשיו כשהוא בא לארץ לא הלכתי, ואני די מכה על חטא, ובפעם הבא כוסאמק הכל, הולכת ולא מעניין אותי איך ומה. אז כשחיפשתי עוד גרסאות לשיר הזה, שאני כל כך אוהבת, קפצתי משמחה שגיליתי את ג'ו שר את סטילי, כי מה יותר טוב מזה? הזמר שאני הכי אוהבת עושה קאבר ללהקה שאני הכי מתה עליה? אז האיכות ממש לא משהו, אבל ג'ו הפסנתרן הנהדר עושה קטע נפלא של עצמו, והופך את השיר למשהו אחר, לא פחות נפלא, מרגש בדרך אחרת. יחי הקאבר טייק 2:

 

 

לא פלא שהבנאדם שהעלה את היוטיוב הזה כתב בצד:

Now here is a guy who can cover a song

 

וסיפור אישי קטן - לפני כמה שבועות שמעתי פודקאסט של "נעים בכביש מארחת" עם יוני רכטר, עוד אמן שאני מתה עליו. ועל התחלת התוכנית מה יוני מספר? שהזמר הכי אהוב עליו בעולם זה ג'יימס טיילור, שמנגן לי על מיתרי הלב כבר שנים, והלהקה שהוא הכי אוהב בעולם זו סטילי דן. אשכרה כמעט פרצתי בבכי. נורא ריגש אותי, כי משהו בקו המוזיקאלי הרכטרי וגם בכוורת, תמיד הזכיר לי את סטילי, והבנתי שבאמת ההשפעה שלהם עליו עצומה, וגם בגלל זה הוא אהוב עלי כל כך. מייד ישבתי וכתבתי לו מייל ושלחתי לו שני יוטיובים של סטילי והוא ענה! ושמח! כיף.

 

ולסיום, קראתי אתמול בלוג של איזו בחורה אמריקאית חביבה, שהחליטה לעלות פרוייקט ברשת. היא החליטה לעשות קאברים של כל שירי האלבום הלבן של הביטלס, וכל תשעה ימים היא מעלה שיר לבלוג. היא עושה הכל לבדה (בעלה עוזר לה בקטעים טכניים) והאמת? התוצאה לא כזו איומה. יש לה קול נעים בסך הכל, והביטלס אלו הביטלס, כך שאפילו פה הקאבר נעים גם אם גימיקי איכשהו. הנה לינק.

 

ובסוף פנינה קטנה ומצחיקה. באחד מערבי החג (הכל כבר נמרח ונדבק ביחד, איכשהו) שמעתי ברדיו תוכנית עם יהורם גאון. והיה מצחיק, ומעניין ויפה. מין עולם הולך ונעלם, של בידור אחר ממה שיש פה היום. ובין השאר הוא השמיע שיר שהוא שר, מהתקליט סולו הראשון שלו, קאבר לביטלס לשיר I want to hold your hand, ובעברית

"זה נדבק". ומצאתי אותו ביוטיוב, וההתחלה והסוף מתוך איזו תוכנית רדיו, אבל האמצע מתוק נורא, בעיני, עוד קאבר שיש בו נוסטלגיה גדולה וגם שכבות כאלה, ביטלס, ומשהו ישן פה, מהארץ.

 

 

סוף חגים שמחים לכולנו, תיכף מגיעים לישרות האחרונה ואז שגרה ברוכה. אמן. והמון קאברים טובים!