עד שאני כבר כותבת משהו, אני נתקלת בחומה הבצורה שנקראת "ישרא החדש" שלא נותן לי להכנס לבלוג שלי, עצמי ובשרי, טפו.
אבל למזלי כי רב, יש פה גם איזשהו יחס לזקנים ולקשישים ששורצים בבלוגיה הזו כבר מעל לשנה, ובשבילנו במיוחד יש את כפתור "דף הבית הישן" ובזכות הצירוף הזה אני מעדכנת סוף סוף. הידד!
מתישהו כתבתי פה פוסט על הגשמת חלום, או השגת שיא, או שבירת שיא, או שבירת חלום. בתמציתו של עניין התכוונתי להגשמת פנטזיה שלי תוך זמן מוקצב, כך וכך.
אתמול סיימתי את שלב א' בדרך שיצאתי אליה. סיימתי שלושה חודשים של סדנת כתיבה ראשונית, ועכשיו אני מבינה כמה שהדרך הזו תהיה ארוכה, מייגעת לפעמים, מייסרת (פולניה אנוכי!), אבל גם בדיוק בדיוק מה שאני רוצה. לא חלום אינסטנט שהוא לא מציאותי בעליל, אלא עבודה קשה והמון הפתעות בדרך....
אחרי פגישה לא קלה עבורי, שבה הבאתי טקסט לביקורת, והייתי צריכה להתמודד עם עצמי, עם הפחד הנוראי שלי שאצליח או לא אצליח, עם ההבנה ששום דבר לא יבוא פה בקלות, ויש הרבה עבודה קשה שמחכה לי והרבה נפילות, התחיל להזדמזם לי שיר בראש. כשחיפשתי אותו ביוטיוב עליתי על הלהקה הלא-תאמן הזאת. באקס פיז. אלוהים שישמור, איזה אייטיז, איזה ארוויזיון, איזה קיטש מחריד! תענוג של ממש. אבל כן, אם את לא יכולה לסבול את החום, אכן, אל תישני במטבח, או שאולי בכלל תאכלי רק טייק אווי, או סלטים. או, אם לצטט את דבי אלן, המורה המיתולוגית מ-Fame: "אתם רוצים תהילה? לתהילה יש מחיר, ואתם תתחילו לשלם, בזיעה!" (אני כבר משלמת, במיוחד בלחות הזאת של 100 מעלות).
אז הנה הם, תלבושות מחרידות והכל. באקס פיז:
ועוד מהזוועתון הזה, שלפי דעתי הם פשוט ניסו להיות להקת אבבא אבל היו בקושי אחות של. עוד בטרם אני נכנסת למטבח להצלות בחום הלוהט, making your mind up - הא. כמה חשוב, להחליט באמת מה אני רוצה, ואז לעשות אותו. כמה בנאלי ככה נכון.
ובתוך כל זה, הילדים! שאין כמוהם למתיקות ולהעלת המוראל השפוף. לפני שבוע הלכתי עם המרכזי והג'ינג'י לאיזו מסיבת יומהולדת. בדרך דיברנו על פתגמים. אין לי מושג למה וממה זה התחיל. שאלתי את המרכזי אם הוא מכיר את הפתגם "הסנדלר הולך יחף". עוד בטרם הספקנו לפתח את הנושא, הג'ינג'י נדחף לשיחה, כולו נסער. "אמא!" הוא צעק. "אני יודע מה זה! הסנדלים זה כמו המגפיים של ברוך!" אני נשארת המומה קצת מההקשר הלא ברור, והילד כבר מתחיל לשיר לי את השיר מההתחלה "הוא קנה אותם בזול, הן היו מלאות בחול..." אחרי שלל זיופים בקול מתוק מדבש הוא אמר לי "אני יודע את כל הסיפור של השיר. ברוך קנה את המגפיים. יום אחד הוא קם, ומישהו לקח לו את המגפיים, והוא ידע מי זה, וזהו, נגמר הסיפור. זה סיפור מאוד קצר. ואני יודע איך קוראים ללהקה ששרה את השיר הזה, להקת זבוב!". אז הנה, מ-1984, סביב אותו הזמן שהבאקס פיזים שרו את הקלסיקות שלהן, להקת זבוב שרה את המגפיים של ברוך. המשך קיץ נעים וקריר.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
