היפ. בדרכים

אני שותק.

היא שותקת.

ביחד אנחנו מנזר השתקנים.

היא היתה בת 34 בערך, לפני יום יומיים.

היא לא שאלה אם אני שלה.

כי היא ידעה את התשובה. כבר כל כך הרבה שנים היא יודעת את התשובה.

והיא לא ידעה שכמעט. אני ידעתי שכמעט לא. וכמעט לרגע.

כמו ללכת על חבל דק. עם מוט ארוך שמאזן. ובמקום המוט אני משתמש בזמן.

אל תשאלי אם אני אוהב / רק אותך, לבדך, לתמיד.

אני לא יודע מה יביא מחר / לי לא אכפת.

אל תסתכלי בכוכבים / עם האור הם יעלמו.

הן תמיד נשאר עם השמים הכחולים / אני ואת.

אך באור השמש, כשאת איתי / קול צחוקך בי מתנגן,

ובלילה אם עצוב אני / כשאת באה זה עובר.

כי את כאן / את יפה כרגע / המחר, אולי יתאחר.

אל תשאלי על יום אתמול / הוא חלף, נעלם, ונגמר.

לא כדאי להתעכב על העבר / למי אכפת.

אל תסתכלי בכוכבים / עם האור הם יעלמו.

כתמיד נשאר עם השמים הכחולים / אני ואת.

(אל תשאלי אם אני אוהב. דיויד ברוזה).

את יודעת שאני שלך. ורק שלך.

מבחירה.

אני לא יודע מה יביא המחר.