היפ. בדרכים

פה ושם בארץ פולניה, סתיו 1970.  חצות.

זה היה לילה סוער.  מהסערות האלה שעוד ידברו בהן שנים אחרי.  הרעמים התנפצו על החלונות המוגפים.  הברקים שהקדימו אותם אך במעט חדרו דרך התריסים הסגורים, והאירו את החדר האפל.  בקומה העליונה נשמע שיעול צרוד.  זה היה אבי, בעת שהדליק סיגריה בסיגריה.  בדירה הסמוכה השכן הגביר את הקול בטלוויזיה הישנה.  בקומה התחתונה רבצה ז'קלין.  כבר שנים שהיא רובצת במיטה, ומשקלה עולה בגרף מונוטוני.  היא שלחה ידה אל המקרר החלוד, והוציאה מלפלפון חמוץ.  בפתח הדלת ממול, זו שמעולם לא נפתחה באור יום, נעמד בוריס כשהוא מחזיק בידו האחת את משקוף הדלת החורק, וידו השניה נמצאת עמוק בתוך מכנסיו הקרועים.  ובין כל אלה, בקומה השניה, על מיטה רחבה וקפיצית, ניתן היה להבחין בדמותה הענוגה של אימי, מקופלת בין מצעים צחורים.  מעליה עמדה בחוסר חשק ג'ורג'ט.  ג'ורג'ט היתה המיילדת היחידה במחוז.  אבי קרא לה בבהילות בשעה שאימי נתקפה בצירים.  ג'ורג'ט דאגה לקרר את מצחה של אימי בעזרת סמרטוט רטוב, ולמלמל שיר עם פולני. ראשון יצא המפטי.  האגדות מספרות שהוא היה יפה כמו מטבע של זהב.  יפה יותר מעלה ירוק על עץ דובדבן.  טהור יותר מטיפת דבש בכוורת דבורים.  צפצוף ציפורים נשמע ברקע.  פעמוני הכנסייה צלצלו בהרמוניקה מופלאה.  ואז יצאתי אני.  כפוף.  שעיר.  עם שן אחת יחידה.  וגם בה היה חור.  דממה.  לא צפצוץ ציפורים, ולא קול פעמונים.  רק קול חבטה נשמע.  זו היתה ג'ורג'ט שהתעלפה ונפלה לרצפה.  האגדה מספרת שאימי נפלה לתרדמת.  את ג'ורג'ט ראו נמלטת מהבית, ובידה המפטי עטוף בסמרטוט לבן.  אותי, דמפטי, מצאו זרוק בכיור, בין הסירים המלוכלכים.

נשארתי בן יחיד ואהוב. 

ועכשיו אני שומע שהמפטי נמצא! 

וכל השנים האלה, כשאימי מלמלה "לו רק היית יפה כמו המפטי", ואבי שנאנח מתחת לשפם "אך, אילו היית חכם כמו המפטי".  וז'קלין השכנה מלמטה, בין גיהוק לשיהוק "דמפטי, אם רק היית גבוה כמו המפטי".  והמפטי פה, והמפטי שם, והמפטי המפטי כל הזמן. 

אח, טוקו - תראה מה עשית לי.  מילא, את ההפסקה נתחיל מעכ.. שיו.