היפ. בדרכים

אתה בן 18.  אתה פוגש אותה בטיול ומיד יודע.  אתה יודע שהיא זאת שעושה לך נעים בלב, ופרפור בחדרים.  אתה מחכה קצת, יוצאים קצת.  לאט לאט.  אתה בצבא, והיא נמצאת איתך בשבתות, והיא איתך באמצע השבוע.  היא ליוותה אותך בניווטים, והיא היתה איתך בלבנון, והיא ספרה איתך ביחד כוכבים בלילות ארוכים, והיא טיפסה איתך את אותו הר אומלל.  ועוברות שלוש שנים, והיא נמצאת לידך, ואתה לידה.  ואתם גרים ביחד.  ואין לכם גרוש על התחת.  ואתה מרגיש שהיא זו היא.  ועכשיו אפשר ללמוד לאט לאט הכל.  ועדיין יש פרפרים בלב ונעים בחדרים.  ואתה יודע בוודאות.  ועוברות עוד ארבע שנים.  ואתם גרים ביחד כבר המון זמן.  ואתה יודע עליה הכל, ועדיין מתרגש לראות אותה כל פעם מחדש.  ואתם כבר סטודנטים המון זמן.  ויש גם חתולה חרשת, ואין גרוש על התחת, מגרדים לירה מפה ושקל משם.  והיא הראשונה שאתה רואה בבוקר, והאחרונה שאתה פוגש בלילה לפני שנעצמות העיניים.  וזה כיף.  ונגמר תואר ראשון, ועוברים לעיר הגדולה.  ועוברת עוד שנה, יש גם תוכים וכלב, ולרגע גם היה עורב.  והיא נמצאת שם תמיד.  וזה כיף.  ועוד אין לכם גרוש על התחת, אבל העתיד מתחיל להתבהר.  ואתה יודע שהיא זו היא.  ואתם מתחתנים.  עכשיו זה כבר רישמי.  אתה לא רק אתה, אתה אתם.  והזמן עובר, ונגמר גם התואר השני, והעתיד מתחיל להצטייר.  ואתם ביחד, עדיין חיים כמו סטודנטים.  תוכי אחד עף דרך החלון, והשניה בעיקבותיו.  הכלב התחלף בחתול.  התחלתם לעבוד.  כבר לא סופרים כמה שנים עברו.  אתה כבר לא בן 18, ואתה יודע שאתה שמח לראות אותה בבוקר .  ויש עם מי לדבר בערב.  החתול נשאר, ועכשיו גם יש לו אחות.  ואתם כבר לא סטודנטים.  אתה יודע מה יקרה מחר, ומחרתיים, ובעוד שלושה ימים.  וקמים בבוקר, ועובדים, וחוזרים בערב.  לפעמים טיול, מסעדה, משפחה, מסעדה, טיול.

ופתאום אתה כבר לא בן 18.  ואתה אוהב אותה.  אבל.  וזו מילה מפחידה, 'אבל', כשהיא מופיעה לה פתאום.