היפ. בדרכים

זה שוב אותו הגעגוע,

שתופס חזק ולא עוזב,

שמתנפל בלי התראה,

כמו חיכה לרגע של חולשה.

וזוכר את חוף הים,

עם חיבוק מהוסס וחיוך נבוך,

ומבט, ומגע ידיים והרבה רוך,

ואוסף גרגר של חול זהוב.

ואת שם עם מישהו אחר,

ואני פה עדיין זוכר,

רואה את הרגע האחרון,

אומר להתראות, ולא יודע שזה שלום.