היפ. בדרכים

שחרור קיטור.

ספתא שלי, אמא של אמא שלי, היתה עושה את המרק עוף הכי טוב שיש.  אין בכלל שאלה.  אין ולא יהיו לה מתחרים.  חוץ אולי מספתא שלי השניה, אמא של אבא שלי.  שגם היא - אין על מרק העוף שהיא היתה עושה.  טוב, זו לא חוכמה.  לספתא שלי היה לול.  עם להקה של תרנגולות שרק חיכו לקפוץ אל הסיר, ולשחות ליד הפטרוזיליה, והשמיר, והירקות.  עד היום מדגדג לי באף כשאני נזכר בריחות שמילאו את הבית הקטן בכפר.  ואני בכלל תתרן.  תתרן סלקטיווי כנראה.  אני גם טמבל לא קטן, כי תמיד ביקשתי מרק צח.  עם הרבה שקדי מרק.  אבל קצת סטיתי מהנושא. 

אני זוכר את אותם ערבי שישי בכפר.  מדלג את שבע המדרגות, פותח את הדלת הירוקה המתקלפת, פותח את דלת הרשת, זאת שנסגרת בטריקה בגלל הקפיץ הישן, כדי שהיתושים לא יבואו.  ונכנס מיד למטבח.  ספתא שלי שם כבר יושבת ליד השולחן הקטן.  סבא שלי עוד לא חזר מבית הכנסת, ונרות השבת דלקו על המדף.  על הכיריים התחמם על אש קטנה הסיר הענק והפשוט שבתוכו ביעבעה התרופה הפולניה הכי טובה שיש - מרק העוף של ספתא שלי.  סיר אלומיניום פשוט, עם מכסה אלומיניום ישן.  כזה שאפשר להרים בקלות ולהסניף מלוא הריאות.

כשספתא שלי מתה, אמא שלי התחילה לבשל.  מאז ועד היום לא טעמתי, ובטח שלא הרחתי, מרק כמו של ספתא שלי.  אמא שלי אומרת שהיא עושה בדיוק מה שאמא שלה עשתה.  אבל זה לא זה.  חסרות לי שבע המדרגות.  חסרה לי הדלת הירוקה המתקלפת.  כשאני חושב על זה - חסר לי הסיר הפשוט הזה, עם המכסה הישן הזה.

אמא שלי מבשלת מרק עוף בסיר לחץ.  ההיי טק של סירי הלחץ.  ככה כתוב.  אומרים שזו הטכנולוגיה הכי טובה שיש היום בשוק.  חיסכון בזמן.  וגם בכסף - כי בהכרח אם מבשלים פחות זמן, אז צורכים פחות גז.  וואלה.

זמן.  סיר לחץ.  הגעתי לעניין.

והיום הכל מהר.  טיק טק, טיק טק.  תרוץ.  תעשה.  תחשוב.  טיק טק.  השעון דופק.  תאגף.  תתקוף.  תקמבן.  טיק טק.  תענה.  תשאל.  תפתור.  טיק טק.  המחוג של השניות כבר זז.  אתה עוד פה?  תשלח.  תקבל.  תבדוק.  תציג.  טיק טק.  טיק טק.

ואני נזכר בסבא שלי, שחזר מבית הכנסת.  היינו קופצים עליו.  הוא היה דוקר עם הזיפים.  הוא היה מחבק עם הידיים של החקלאי.  זה היה שורט קצת.  הוא היה מנשק את ספתא שלי.  על הלחי.  יכולת לשמוע את התרנגולות בלול.  יכולת לשמוע את הצרצרים בחוץ.  והיינו יושבים ליד השולחן.  נו טוב, בערך.  אנחנו הילדים ישבנו על שולחן קטן ליד.  הם היו מדברים בשקט ולאט.  אני הייתי מקשיב.  גם כן בשקט.  איך אהבתי את ערבי השבת האלה.  סבא שלי מת.  הוא מת מתוך שינה.  ספתא שלי מתה.  לא מתוך שינה.  ספתא שלי השניה איתנו עוד.  sort of.  היא בטוחה שאני הכי טוב שיש.  ספתא פולניה.

אבל גלשתי.  הייתי בסיר הלחץ.  היי טק.  שמיי טק.  הכל כלפי חוץ.  תבשל מהר.  תציג תוצאות.  תעמוד בזמנים.  אז מה אם המרק לא טעים.  הוא נראה טוב.  השתמשת ב template הנכון?

היום התפרצתי.  קפצו לי הפיוזים.  שאגתי על מישהו.  חשפתי שיניים.  ביקשתי סליחה מיד.  לא בגלל שפחדתי - הוא לא הבוס שלי.  סליחה - כי איבדתי את עצמי.  גם על הבוס שלי כבר צעקתי פעם.  וגם על הבוס של הבוס שלי.  בחיי.  אין יותר גבוה ממנו אצלנו.  הגעתי לצמרת :-| אם אני עוד שם כנראה שאני באמת טוב.  אני יודע שאני כזה, והם יודעים שאני כזה.  אבל הפיוזים שלי כבר לא מה שהיו פעם.  כמו נתיך ישן, שקופץ כשמדליקים גם את הדוד וגם את הטוסטר.  ביום בו אפסיק לבקש סליחה אפרוש.  כי אז אני אדע שאני כבר אטום.  כמו סיר לחץ שנתפס לו המכסה.  כמו מרק עוף אינסטנט.

אלוהים, איך שבא לי מרק עכשיו :-|