פתאום קצת קשה לי לכתוב.
מה גם שלא ממש עשיתי משהו בימים האחרונים.
בטטת-טלוויזיה נטולת טלוויזיה שכמותי.
ממכרת האבטלה הזו.
הייתם חושבים שאני אעמול על עיצב מחודש לבלוג,
החזרת רשימות כלשהן.פתאום אין לי כח לזה.
ביום שלישי בלילה שיחקתי עם הבלוג כמעט שעתיים.
רק כדי למצוא את הסדר שהכי מצא חן בעיני (והיו חייבים להיות כמה עוגנים).
ופתאום עכשיו - אין כח.
מוזר לי העניין.
בטח אני אתעשת מחר או משהו.
אני מקווה לפחות.
קשה לי להסתכל על מערומי הבלוג.....
ולעניינים שמחוץ לכאן :
לא היה לי כח להזיז את עצמי בימים האחרונים בצורה אבסולוטית.
הייתי אמורה לצאת עם בובו אתמול ופשוט ממש לא רציתי לשתות.
נפלה עלי מין רוח של בדידות כזו.
משום מה המשבר עדיין כאן.
אני מרגישה שאין לי אנרגיות לבזבז רק על סקס.
פתאום בא לי שיהיה ערך מוסף.
שיהיה משהו שונה.
בגלל זה הפוסט הקודם - שעד כמה שהוא לא קשור לכלום והכל - רלוונטי מבחינתי.
סימנים של החלשות?
תופעות של דעיכה?
האם בקרוב אני אבלה את ימי במוסד גריאטרי ויפה ירקוני תעודד את רוחי?
לא רגילה להיות פאסיבית כ"כ.
מצד שני אני לא מרגישה צורך להאבק בעצמי על זה.
זה לא שהגוף שלי בוגד בי (כמו בתקופות השינה הגדולות שלי או משהו)
אלא זה יותר בסגנון ה"אני בהפסקה".
אולי זה תהליך של בניה מחדש?
אני לא ממש יודעת.
אני משערת שתוך זמן קצר אני אוכל לנתח את העניין בצורה יותר טובה.
כרגע אין תובנות מחודשות.
רק מין שקט עכור קצת.
נטע.
נ.ב - אין לי מנויים יותר. בכלל. הבנזונה מחק לי את כל המנויים. לא שהיו יותר מדי. אבל הייתי מסתכלת עליהם ורואה חצי היסטוריה של האנשים שקראו אותי. אני כנראה באמת רגשנית מדי על כל הקטע שהיה והכל.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
