אחרי סופ"ש מדהים ביחד איתה, היא חזרה הביתה וכבר כמה ימים שריק לי.

היא חסרה לי ואני מתגעגע.

הכי גרוע אני מרגיש כאילו שאני מרחיק אותה עם יתר געגוע ועם הודעות בלי סוף.

אני מנסה, באמת שמנסה להשאר "אדיש" אבל לא מצליח ובכלל עם הידיעה שאני אראה אותה רק בשבת (וגם זה לא בטוח ב100%) לכמה שעות עם עוד 200 איש מסביב ולא יהיה לנו זמן בשבילנו...

אחרי זה יהיה עוד סופ"ש שהיא אצל אחיה בצפון ואני בינתיים פה במרכז מלא בגעגועים...

אם רק היה לי כסף הייתי נוסע אליה ומבקר אותה שם בזמנה הפנוי.

הכי הורג אותי זה הדימיון שלי, שפתאום אני מדמיין שהיא מצאה מישהו מגניב יותר, יפה יותר או דברן יותר טוב. מישהו שיותר טוב ממני.

כן אני צריך את הצומי הזה ואת היחס העודף, כן מפריע לי לא לראות אותה כל כך הרבה וכן חשוב לי שאם אנחנו בקושי הולכים להתראות אז בזמן הקצר שכן נהיה ביחד שזה יהיה רק אנחנו גם אם סתם יושבים מחובקים מתכרבלים אחד בשניה כאילו אין עוד אף אחד ביקום הזה.