אז יום של שליחויות.

הלכתי להוציא מרשמים להורים ולקנות להם תרופות.

בין לבין הלכתי לבית קפה ברשון לציון להשאיר פרטים אולי הם צריכים שם מלצרים או ברמנים.

בת דודה שלי עובדת שם והאמת אני לא יודע אם זה נקודת זכות או לא.

בכל מקרה מקווה לטוב.

בלילה אמא שלי עצבנה אותי שוב, אני בדיוק בדרך למיטה, עייף אחרי יום ארוך "נמרוד, כדאי שתלך למיטה עכשיו! אתה לא תישן מחר עד 12 בצהרים!"

התגובה שלי היתה" ממתי אני ישן עד 12 חוץ מבימי שבת?" בקול כעוס ועצבני.

כאילו באמת, כל יום ולא חשוב אם אני עובד או לא הם חייבים להעיר אותי בבוקר כאילו יש לי בית ספר באותו יום...

אני לא מבין מה נסגר... ועוד אחר כך שואלים אותי למה אני עצבני...

הבוקר גם היתה לי להזדמנות לצלם צילום מקרו מטורף של עכביש אוכל נמלה אבל אמא שלי בדיוק יצאה החוצה לנזוף בי על משהו (שוב) והעכביש ברח :/ זה מוציא את החשק לעזור או לעשות משהו בבית בכלל.

-

אני הולך ברחוב עם אוזניות, שומע כל מני סגנונות בפול ווליום ובתוך תוכי ואני מקווה שמישהו יתקוף אותי וינסה להכות אותי רק כדי שתהיה לי את הלגיטימציה לשבור למישהו את כל העצמות בגוף.

יש בי מלא אגרסיות וכעס שמצתבר ולפעמים אני מדיין את עצמי חותך אנשים או מענה אותם וצוחק תוך כדי, סתם, לכיף.

יש בי צד או חלק שמת להתקלח בדם של אחרים (סליחה על התיאור הגרוטסקי), לפגוע, להרוס ולשבור חיים של אחרים.

עולה על אוטובוס וחושב לעצמי כמה מצחיק יהיה לשרוף אותו עם כל האנשים כלואים ביפנים.

צד סדיסטי, פסיכופטי וחולני.

אבל אני משתלט עליו, כבר שנים שאני משתלט עליו.

יהיה בסדר? אני מקווה.

-

הייתי בראשון לציון וצילמתי כמה תמונות, אז הינה אחת מהן ובשביל השאר תלחצו על התמונה: