וואו זה היה מטורף.

אני ועוד 3 בנות, מדהימות, יפהפיות וסקסיות יושבים אצלי בדירה ופתאום אנחנו מוצאים את עצמינו בים שוחים בעירום.

לילה מושלם וטוב.

סוף סוף לילה שאני יכול להגיד שבאמת לא היה חסר לי בו כלום.

כאילו כן, 2 מהן נכנסו עמוק מדי למים והייתי צריך לשחות אחריהן בשביל למשוך אותן חזרה לחוף ואני בעצמי כמעט חטפתי התקף לב תוך כדי אבל לא מתלונן.

לילה מספק וטוב.

אוהב אתכן 💗

מהפעם הראשונה שחתכתי עד היום לא הבנתי מאיפה זה הגיע לי.

היום אני חושב שהבנתי פחות או יותר.

אני מתוסכל, גם מזה שלמרות שיש רגשות לשני הצדדים (למרות שאני כבר לא בטוח לגבי הצד שלה בגלל דברים שעשיתי) אז היא עדיין לא מעוניינת, גם שהיא יודעת שלפעמים היא עושה טעויות, היא יודעת שהיא מסכנת את עצמה אבל לא אכפת לה וגם מזה שאני יודע שהיא עם אחרים וזה מתסכל וכואב ובמיוחד מישהו ספציפי אוכל אותי מבפנים....

אני כ"כ דואג לה ואוהב אותה שבמקום מה שהייתי עושה פעם ומוציא את התסכול החוצה אני מוציא אותו על עצמי אבל אז יש את התסכול מהפגיעה העצמית שאותו אני הוצאתי עליה אבל גם את זה כבר לא (מה שמסביר למה היד והרגל שלי נראות כמו טבלאות יאוש).

חוץ מזה שהפכתי פרנואיד, מרגיש כאילו לכולם יש מניע נסתר וכולם מנסים להשיג משהו. אני יודע שזה לא נכון אבל ככה זה מרגיש או לפחות הראש שלי נותן לי להרגיש ככה.

אה ואתמול בלילה זרקתי את הסכין שלי והיום לא חתכתי למרות התקפי חרדה ארוכים וקשים. אחד של חצי שעה ואחד מעל שעה.

את החברה הכי טובה שלי, את גורמת לי להרגיש טוב כשהעולם שלי נשרף.

כשמילים כמו מוות, רחוב וכלא צפות מעלי את שם מרגיעה את החרדות שלי יותר טוב מכל כדור שלקחתי בחיים.

אני מכור אלייך כמו לסמים הקשים שהייתי מכור אליהם.

אז תודה לך, תודה לך ילדה יפה.

חזרתי לשתות כל יום כמעט, התחלתי לחתוך ומתישהו אני גם אלך מפה אבל בינתיים אני מדמיין.

אני מדמיין שאנחנו זוג כמו שבאמת הייתי רוצה.

את פה כמעט כל יום, את ישנה פה הרבה לילות.

אתמול נרדמנו מחזיקים ידיים ותודה לך על זה.

את זו שהחזקת לי את היד וסירבת לעזוב גם כשגרד לי האף וניסיתי לשחרר פשוט החזקת אותי חזק יותר.

כל נשיקה שאני נותן לך ללחי, למצח ולאף הלב חצי נקרע כי אני רוצה לנשק אותך בפה.

להגיד לך שאני אוהב אותך, מכור לריח ולתחושת הכוח שאת מכניסה בי.

מתישהו אני אצתרך להגיד לך ביי, מתישהו אני אצתרך ללכת.

היום פחדתי סשה.

הזמנתי אותך אלי וסיפרת לי איזה סיפור על משלוח שמגיע בערב ואחרי זה דיברנו, אמרת שאת עוזבת אותנו לחו"ל, את לא יודעת לאן וזה יכול לקרות בימים הקרובים.

אח"כ אמרת שזה לא נכון, שאמרת את זה רק בשביל שאני אעזוב א הנושא כי פשוט אין לך כוח לצאת מהבית או לראות אנשים.

גם על זה דיברנו ואמרת שזה בגלל שאת מרגישה שנועם מחליפה אותך עם אורן.

ניסיתי לסיים את השיחה הזו בצורה חיובית ואני מקווה שהצלחתי.

יותר מאוחר שלחת לי סמס, "אני רוצה למות".

קובי גם דיבר איתך, נתתי לו להתקשר מהמכשיר שלי כי שלו במשטרה ולא יכולת להבטיח לו שלא תעשי לעצמך כלום.

פחדתי, אני עדיין פוחד.

את יודעת?

ניסיתי לשנוא אותך, בשביל להתרחק.

זה מנגנון הגנה שלי. אני הרי יודע שלא נהיה ביחד אף פעם ולו רק ללילה שאוכל להרדם איתך.

נועם ואורן אצלי, פעם ראשונה שנועם נשארה כ"כ מאוחר פה ואני מסתכל עליהם ומקנא לא באורן אלא בשניהם.

אני רוצה להיות שם איתך, עם כל התשוקה שהולכת שם.

כבר הייתי על סף להזמין מונית אלייך, דבר שאם הייתי עושה הייתי משלם עליו המון ואני לא מדבר על הכסף למונית.

ממש אחרי שאורן הוריד גטקסי לפלאפון שלו נועם דיברה עם אמא שלך שתבדוק איתך והיא אמרה שאת בסדר ובשיחה עם גיסתך.

נרגעתי

אבל המחשבה שאולי כבר לא תהיי פה גרמה לי לא לרצות להיות פה. כי מה שווה העולם הזה בלי הזכות להצליח להצחיק אותך או לדבר איתך שיחות פילוסופיות על החיים.

את לא חשובה? את? על מה את מדברת? את הבחורה הכי חשובה לי בעולם, אני אמות בשבילך.

וחוץ מזה והכי חשוב, לנין יתגעגע לאמא שלו.