וואו, אימון ראשון אחרי חודשים שלא התאמנתי והיה מעולה.
האנדרנלין, הטכניקות וההסברים על כל תנועה ותנועה, כבר שכחתי כמה זה עושה לי טוב.
לרגע שכחתי מהצרות היום-יומיות שלי, מהבנק הלוחץ, מהעבודה המציקה והלא נעימה בבית קפה ועוד מספר דברים.
חוזר להתאמן שם קבוע.
שמו אותי להתאמן עם אחד החדשים שם ואני מוצא את עצמי מסביר לו את הטכניקה ומתקן אותו לאט לאט צעד צעד כמו שעשיתי לילדים באיגרוף תאילנדי כשהייתי עוזר למאמן בתיכון.
קמתי מאוחר (ב-11 בבוקר), בניתי לאחיינית שלי מיטה (תמונות בסוף הפוסט) ונפגשתי עם שמיים.
ישבנו בבית קפה ציונה והיתה שיחה זורמת וטובה וממש היה נעים.
תינוקת ממש חמודה היתה בשולחן ליידינו ואני התחלתי לעשות לה פרצופים ולהצחיק אותה וכל הבית קפה ממש נמס, כמובן ששמיים קצת התפאדחה אבל חפיף היא הבינה שזה בצחוק.
שיחה מרנינה עם דנה (לשעבר בייבי), שעשתה לי טוב וגרמה לי להבין למה זה מעולה שהקשר הזה נגמר ונחתך סופית.
אני נתתי לה תליון בצורת קטאנה (חרב סמוראית) בזמן שהתחלנו לצאת ובגלל שהתליון הזה היה איתי במשך מספר שנים וערכו אומנם לא גבוה כספית ואישית הוא חשוב לי מאוד ביקשתי אותו חזרה.
מסתבר שהיא זרקה אותו או משהו בסגנון ולאחר מכן התחילה להטיח בי האשמות על כל מני דברים שעשיתי ובנוסף ניסתה להעליב או לפגוע עם מילים כמו "נרקומן", "אנס" ו"פדופיל", גם "אפס" נכנס לשם איפשהו ועוד ועוד.
כמובן אחרי שהחזרתי אותה למציאות שכל מה שעשיתי במערכת יחסים הזו היה בשבילה.
היא טענה שבמשך כל הקשר "לא יכולתי לשמור את הזין במכנסיים", יפה, אחד המשפטים שחזרתי עליהם המון איתה (כי הרגשתי שמשהו לא בסדר הוא "אם את שוכבת איתי רק בשביל לרצות אותי וזה לא עושה לך טוב, אז אל!", עכשיו, זה נכון שרציתי לשכב איתה הרבה, וזה נכון בתחילת הקשר שלנו בערך הפעם השניה שהיא היתה אצלי ברמת גן אמרתי משהו שלא הייתי צריך להגיד וישר הצטערתי והצטערתי עליו למש כל הקשר, אני אמרתי "אני אשקר לך אם אני לא מאוכזב" (שאת לא שוכבת איתי). לאחר מכן, קיבלתי כל פעם את המילה "לא" בהבנה.
"כל מה שרצית היה לשכב איתי", באמת? זה כל מה שרציתי? בגלל זה דיברתי על לעבור לאשקלון בשביל שנהיה יותר קרובים ולא נצתרך לנסוע לרמת גן/אשקלון כל פעם, בגלל זה כשהתקשרת אלי בוכה פעם אחת לפני שחתכת ופעם אחת אחרי שחתכת, אני ידעתי לעודד אותך ולהגיד לך שזה בסדר, לא קרה כלום ושלחתוך זה בדיוק כמו סמים, זו גמילה ובגמילה, כולם נופלים, אבל אסור לך לכעוס על עצמך או להרגיש שאת לא יכולה, נפלת? לא נורא, קמים."
כשגרתי אצלה והיא היתה בכאבי מחזור כל כך נוראים שהיא נדבקה לאסלה בהקאות, אני הייתי זה שהכין לה אוכל ממצק (בשביל להפסיק את ההקאות) ותה חם, רצתי להביא לה כדורים לכאבים ונשארתי לידה עד שהיא הרגישה יותר טוב.
אבל היי רציתי רק לשכב איתה!
בנוסף, היא רשמה באחד הפוסטים שלה, שלא נתתי לה חופש, שדברים היו חייבים ללכת בדרך שלי ואם היא היתה רוצה משהו אז הייתי אומר לה לא.
"נמרוד חברים הולכים לדשא ב****, רוצה לבוא גם?"
"מי יהיה?"
"לא יודעת כל מני, אבל אם אתה לא רוצה אתה לא חייב."
לא דנה, לא רציתי, אבל באתי בשבילך, ישבתי והתבאסתי עם ילדים בני 15 ו-14 שמה לעשות להם אין את הבגרות שיש לך אז לא נהנתי, אבל לא רציתי שתסגרי בבית בגללי.
"רוצה ללכת לעשות את הצילומים הגותיים?"
"האמת שאין לי כוח כל כך עכשיו..."
"אבל אבל אבל אבל"
"אבל אני עייף וחם ו..... טוב יאללה בואי נלך לצלם אותך." אז הלכנו המון בחום המתיש בשביל לצלם אותך כי את רצית.
שעשיתי איתך את הרשימה של דברים רעים שעשית לעצמך ואחרים בשביל שתסלחי לעצמך, זה היה בשביל לשכב איתך או בשביל לפגוע בך?
כשרק אמרת לי שיש בברוריה מחוך שאת אוהבת ורצתי לקנות לך אותו, זה היה בשביל לפגוע בך, נכון?
אז נכון, עשיתי טעויות ואמרתי ועשיתי דברים שלא הייתי צריך לעשות, אבל לא הייתי האדם שאת מתארת, את כותבת לעצמך מציאות חדשה בדיוק כמו שעשית עם הבלוג הפיקטיבי של "הבחור בכיסא גלגלים" שהתאבד ועוד אחר כך צחקת על האנשים שנבהלו ובכו על אדם שניהל איתם שיחות, שריגש אותם ופתאום "התאבד".
בדיוק כמו ששיקרת לי על העבר שלך, בשביל מה? להדמות לעבר שלי? בשביל לגרום לעצמך להשמע יותר מעניינת? את קוראת לי פטתי, אבל אני לא צריך להמציא לי מציאות אחרת כי אני לא אוהב את שלי, אני מקבל את המציאות ואת העבר שלי, כמה שקשה העבר או המציאות אני מקבל אותם.
וכמו שהבטחתי תמונות של המיטה שבניתי לאחיינית שלי, ובאחת מהן תמונה שלי עם הפרצוף "למה על הבוקר אני כבר בונה דברים?! למה?!"
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
