בפוסט הקודם רשמתי 2 שורות עליה מסיבה אולי (בטוח) ילדותית, רק לוודא שהיא עדיין קוראת פה.
וכן, היא קוראת פה, אז סליחה אם נעלבת או משהו.
זה שהיא עדיין קוראת פה יכול להגיד משהו שאני הייתי רוצה לחשוב שזה זה, למרות כל השנאה שלה כלפי עדיין היא רוצה לדעת מה קורה איתי במקום מסויים.
אז למרות העליות וירידות בהרגשה אני מרגיש מצויין, הכרתי אנשים חדשים נפלאים ואני שמח בחלקי.
אני מבין שגם לך טוב ואני שמח מזה.
לג'ינג'ית אני עוזר עם הבן זוג שלה ומקווה שזה יעשה להם טוב.
אני 90% חוזר לצבא בתור איש קבע וכנראה (לא בטוח) ישר אקבל דרגה מעל מה שיש לי כרגע שזה מעולה.
יעבירו אותי קורס מכונאות רכב ואני אעבוד שם גם בתור מכונאי וגם בתור חשמלאי.
אני רוב הסיכויים גם חוזר לאייקידו ולפי הסנסי תוך 10 חודשים ואני כבר מוכן לקורס מאמנים.
שיהיה לך לילה טוב אשקלונית
ממני הפריק האובססיבי :)
יומן גמילה פרק 14
יום שני 11/11/2013
אישפוזית
07:10
בלי כוח לקום או לחשוב, הרוטינה של הקהילה שוחקת אותי ואין לי כבר כוח.
בקושי הספקתי לשתות קפה וסיגריה סיימתי בחוואה.
אני מת שיגיע כבר היום שהמחשבות יפסיקו לרוץ לי בראש כמו במירוץ ראלי.
כאבים בכתף ובגב.
הרגשה רעה כאילו הולך לקרות משהו לא טוב.
כבר על הבוקר הראש שלי נגנב לאיזור המשרדים.
שאלוהים יעזור לי כי אני כבר לא רואה אף אחד אחר שיכול.
אני במצוקה ענקית ואני רוצה לצאת מהמצב הזה אבל לא יודע איך.
נגמרה ביקורת חדרים ויורדים לסבב בוקר.
16:25
בסבב בוקר ישבתי ליד מקס והוא עבר מקום, אהי מההיתמסכנות שלי חשבתי שזה בגללי ושהוא לא רוצה לשבת איתי, זה נתן לי הרגשה על הפנים.
רק אחר כך הבנתי שזה לא היה בגללי.
יפית כמעט ולא היתה לי בראש היום עד ארוחת הצהרייםכשהיא נכנסה לחדר אוכל.
כשקמתי פתאום קלטתי אותה דופקת בי מבט שאני לא יודע לזהות אם זה טוב או רע.
בקבוצת גוזלים הבוקר התפרקתי וסיפרתי על מקרה שהיה לי עם ההורים וחיים המדריך אמר לי שכדאי לי לדבר על זה עם אלון המטפל שלי.
אני אדבר איתו גם על יפית והסיטואציה הבעייתית שיש לי פה.
שלב ב' יוצא היום למסע השרדות ואני מת לצאת איתם.
22:33
הקהילה הפכה קטנה יותר ואני עברתי עוד יום.
אני ממש לא מחכה למחר כי יהיה המון מה לעשות.
מתוך קהילה של 62 נפשות ירדנו ל-25 לא כולל תאום וזה אומר שאין מי שיתפקד.
בארוחת ערב היה פלאפל שאני לא כל כך אוהב אבל אוכלים מה שיש.
כל פתיחת דלת העפתי את הראש לכיוון בציפייה שיפית שם.
ויקטור נתן לי נקודה שונה להסתכל על זה - כל עוד היא נשארת בפנטזיה זה בסדר ואפילו הגיוני כי אחרי הכל היא בחורה שנראת מצויין אבל בעיה אחרת היא שזה הופך אצלי לסוג של אובססיה כי אני חושב עליה רוב חלקי היום ואם אני לא חושב עליה אני חושב על זה שאני חושב עליה.
שמו לנו הערב סרט "ערפדים", סוג של אימה כזה משהו טיפשי אבל חמוד ודווקא כשנכנסתי לסרט הפסיקו אותו בגלל שנגמר הזמן.
היום התחיל רע ונגמר נחמד ונקווה שמחר יהיה יותר טוב.
היה נחמד וממש מצחיק שאחי שאין לו שום קשר לדת או דברים בסגנון ניסה לעשות קידוש וקטע לימודי על החג לילדים שלו.
מגמגם, עם ראש בתוך הספר שקנה במיוחד בשביל זה ומאבד כל הזמן את הריכוז של הילדים אבל לא הפסיק ולא התייאש והצליח בכל זאת, אני גאה בו.
כמה אוכל! כמה אוכל! אלוהים אני עדיין מפוצץ!
שי אחיינית שלי בת השנה וחצי כבר כמעט מדברת שוטף וזה ממש מתוק לראות אותה רוקדת ושרה.
חזרנו הביתה מותשים (לפחות אני) אבל מלאים ומרוצים.
*
יום ראשון 10/11/2013
שובר כלים
07:13
היה בוקר טוב עד שבתאום בודק העלנו אותנו ללובי 5 לאסוף את איברהים שהיה בשבירת כלים.
הוא דיבר לא יפה, לא אלי ולא אל מקס אבל לא לוקח ללב.
הפסדנו ספורט אבל זה לא הפסד גדול.
ארוחת בוקר נעימה ויאללה לניקיונות.
ניקיתי את החדר ועזרתי קצת בלובי.
16:07
סבב בוקר וקבוצת גוזלים היו בסדר, לא משהו מיוחד.
גם תפקודים כמעט ולא היה לי היום.
הייתי אצל דק' אילן היום והוא אמר שהוריקוצלה לא דחוף אבל הוא שולח אותי לעשות מדרסים לרגל.
היתה קבוצה עם יהודית היום והיה נחמד אבל לא הרבה מעבר לזה.
יפית מתנהלת לי בראש ואני צריך לעשות עם עצמי בדק בית לראות למה אני נותן לזה לקרות לי.
אני פנטזיונר לא קטן וחייב להפסיק עם הפנטזיות שלי.
22:13
התחלתי בנפילה ואני מזהה את זה, זה מתחיל בדברים הקטנים כמו שלא רשמתי עד הסוף ביומן היום וזה ניהל אותי אחרי הצהריים.
ארוחת הערב היתה דלה אבל חפיף, כבר היו לי ימים שהלכתי לישון רעב אחרי ימים בלי אוכל בכלל.
אני כועס על עצמי, עצבני רצח על זה שאני לא מוציא את יפית מהמחשבות שלי כי אני יודע שזה מצב סיכון ענקי בשבילי גם עם העבר שלי וגם עם החוקים של הקהילה.
אני יודע שכל מקום שהיא נמצאת בו אני חייב להיות רחוק ממנוועדיין אני כאליו נותן לעצמי ליסבול ולהסתכל על "הפרי האסור".
אם לא יקלטו ויעיפו אותי אותי בסוף אני אלך רק כדי להיות רחוק מזהוהבעיה הכי גדולה שאני לא יודע למי לפנות לעזרה כי זה אסור אז אני לא יכול לפנותצ לאיש צוות ובגלל שהמטופלים לא מכירים את הסיפור שלי אז הם לא יכולים להבין את המצב שאני נמצא בו.
מעבר לקטע עם יפית, היה היום סיפור חיים לשלום ולמרות שזה לא דומה בכלל לסיפור שלי התחלתי לראות תמונות מהחיים שלי בראש וזה נתן לי נפילה ענקית בהרגשה.
אני חלש ומאבד כוחות מרגע לרגע ולא יודע מה אני אחליט מחר.
כבר הערב החלטתי בערך 4 פעמים שאני אלך מחר וכל פעם שכנעתי את עצמי לא ללכת.
אני חייב עזרה.
אמחר אני אקח איתי את היומן לקבוצת גוזלים ואקריא קצת ממה שרשמתי הערב.
מקס מנסה לתמוך אבל אני רואה שגם לו אין כמעט כוחות וגם צריך תמיכה שאני במצבי לא יכול לתת לו.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
