אז אתמול היתה לי שיחה מרעננת עם "בייבי" והגעתי למסקנה מרעננת ושחררת...

היא לא שווה מחשבה שניה אפילו...

כן זה עצבן אותי שאני צריך למחוק את התמונות שלה (אחרת היא תתלונן עלי על אונס או משהו כזה).

התמונות האלו כבר לא קשורות אליה אלו תמונות אומנותיות שמבחינתי זו דוגמנית רנדומלית שצילמתי.

אז כבר מחקתי אותן ושלחתי לה למייל.

כשביקשתי שתחזיר לי את הדברים שקניתי לה (אחרי הכל אם זה הכל היה משחק מבחינתה אני יכול למצוא להם בית יותר טוב) היא אמרה שאני אהיה חייב לשלם לה/לאמא שלה על החודש שהיא הזמינה אותי אליה הביתה לגור שם.

תכלס אשמתי, היא אמרה לי שהיא אדם נוראי כבר בתחילת הקשר ושלא כדאי לי להכנס לקשר הזה אבל מה לעשות שאני בן אדם שרואה את הטוב באנשים?

בנוגע לתמונות, לא משנה אני כבר אצלם חדשות עם דוגמניות אחרות, בנוגע לציוד, סתם חבל לי כאילו זה מסתכם בכמה מאות שקלים של תכשיטים ומחוך.

אני יודע שאת נכנסת לבלוג אז אני אגיד לך מה שאמרתי לך אתמול: אני סולח לך, הכל בסדר. זו אשמתי שלא הקשבתי לך כשאת אמרת לי שאני נכנס למערכת יחסים עם חולת נפש ואני אמרתי "כן כי אני לגמרי 100%" הייתי בטוח שאנחנו באותו ראש.

אני מניח שלא באמת שיחקת בי ואמרת את הדברים האלו בשביל לפגוע אבל באמת שזה לא משנה, באמת באמת לא חשוב מאיפה מגיעה הפגיעה, אני סולח לך.

שיהיו לך חיים מדהימים.

יום מציק ומעצבן...

אין לי כוח כמעט לאף אחד.

למרות שקבעתי לי פגישה עם אולפני פלוטו בת"א ללימודי טכנאות סאונד, למרות שאני קורע את התחת, למרות שאני עושה כל מה שמבקשים ממני, למרות שחזרתי להתאמן זה כנראה לא מספיק טוב.

אני צריך מישהו לדבר איתו, אני צריך מישהו שמבין אותי ולמרות שיש המון אנשים שעזרו לי בשבוע האחרון זה לא אותו דבר.

ניסיתי לדבר על מה שעובר עלי עם מספר אנשים ואף אחד לא הבין אותי...

אני צריך מישהו מהעולם שלי.

אני מרגיש בנפילה קשה...

חזרה לשתיה או סמים או מוות, אני כבר לא יודע מה לעשות בשביל שאנשים סביבי יהיו מרוצים ממני.

הייתי כל כך שמח שאני מתקדם בחיים שהגיע הזמן שלי להתקדם ויכול להיות שאני אפילו על סף של מערכת יחסים חדשה אני לא יודע אבל אז הסטירת לחי מההורים - העבודה שלי לא טובה להם, זה שאני לוקח קורס לא ממשרד התעסוקה לא מספיק טוב שלהם (למרות שבתכלס זה קורס יותר טוב ויותר יוקרתי).

ניסיתי לספר לאחי אבל גם הוא לא מבין.

זו קריאה לעזרה

אני מרגיש לבד, פתאום כל כך הרבה אנשים הולכים ממני.

אני בגדתי באמון של עצמי, של הג'ינג'ית, של בייבי...

אני משקר להורים שלי...

בסופ"ש האחרון שתיתי בירה אחת ועישנתי ראש אחד של ירוק ושיקרתי שלא עשיתי את זה.

פחדתי, פחדתי שאנשים ילכו ממני אם אני אספר כי אחת כבר הלכה, מה זה הלכה, ברחה ממני כמו מאש.

אני מרגיש כל כך לבד שאני מרגיש כאילו אני הולך ליפול שוב כמו לפני 5 חודשים, נפילה עמוקה של לחזור לעשן ולשתות על בסיס יומי ולהרחיק ממני את הכאב ע"י השתקת הרגשות לחלוטין.

אני משותק מהפחד, יש לי בחילות כל הזמן אם לא מפחד מעצמי אז מתיעוב של עצמי על כמה אני מגעיל.

כשאני חושב על עצמי אני רק שומע בראש שלי את המילים "נרקומן", "אלכוהוליסט", "פחדן", "שקרן"....

פתאום פגיעה עצמית לא נראת כמו פיתרון כל כך רע ובימים האחרונים כשאני שוטף כלים אני עובר על הסכינים קצת יותר וחושב על זה.

הפרדס מאחורי הבית פתאום קורא לי להכנס אליו עם חבל ולסיים את זה.

ואני פוחד, כל כך פוחד...

אני צריך עזרה...