אני הולך לשתות היום..

5 חודשים של ניקיון ואני הולך לזרוק הכל לפח כי וואלה לי אין כוחות.

לא בא לי להלחם יותר, אני לא רואה סיבה.

מלא אלכוהול הולך לזרום לי בדם ולא אכפת לי.

כאילו כן אכפת לי אבל זה מה שזה.

וואי כמה כעס
בישול זה אחד הדברים שמרגיעים אותי, שמסיחים את דעתי ונותנים לי תחושה שאני יוצר משהו שהוא טוב, טעים ונעים לי ולאחרים.
נותן לי תחושבת חשיבות כזו או אחרת.
כבר המון זמן ששמתי עין על חתיכת בשר בקר שיושבת במקפיא וכל פעם ששאלתי את אמא שלי אם אני יכול לעשות איתה משהו אז לא עכשיו ועכשיו יום שישי אז אנחנו אוכלים בשר בערב ולא עכשיו ותעשה באמצע השבוע.
אתמול חברה שלי נפרדה ממני ואני מחפש הסחות דעת אז רציתי לעשות את הבקר הזה אבל כששאלתי את אמא שלי אז "לא! אני רוצה אותו ליום שישי! מה אתה כבר רוצה לעשות עם הבשר הזה כבר?!" אז די לא בא לי יותר. הם גם שוכחים שבין ארוחה משפחתית וחגיגה כזו או אחרת יש לי חיים ויש על האש אצל אחי בשבת אבל יש גם מחנה של קבוצת משחקי תפקידים שאני נמצא בא בשישבת אז אמרתי שאני לא אהיה "אין בעיה אנחנו נתייחס אליך באותה מטבע!" נמאס לי! ואני לא יכול למצוא דיור אחר וחייב לגור עם הזוהמה הזו!

אני מעדכן הרבה היום אבל תתמודדו

זה לא שהיא לא אוהבת אותי, זה זה שבקשר לא טוב לה ומרגיש חנוק.

קשה וכואב וכל מה שבא לי כרגע זה לטבוע בתוך שלולית של וודקה אבל זו לא הדרך ודווקא עכשיו אני צריך להראות כוח ונחישות.

ואולי זו פנטזיה טיפשית אבל אולי, רק אולי אנחנו עוד נחזור.

בייבי (שכבר לא) שלי

אני אוהב אותך

תמיד

-