את החברה הכי טובה שלי, את גורמת לי להרגיש טוב כשהעולם שלי נשרף.

כשמילים כמו מוות, רחוב וכלא צפות מעלי את שם מרגיעה את החרדות שלי יותר טוב מכל כדור שלקחתי בחיים.

אני מכור אלייך כמו לסמים הקשים שהייתי מכור אליהם.

אז תודה לך, תודה לך ילדה יפה.

חזרתי לשתות כל יום כמעט, התחלתי לחתוך ומתישהו אני גם אלך מפה אבל בינתיים אני מדמיין.

אני מדמיין שאנחנו זוג כמו שבאמת הייתי רוצה.

את פה כמעט כל יום, את ישנה פה הרבה לילות.

אתמול נרדמנו מחזיקים ידיים ותודה לך על זה.

את זו שהחזקת לי את היד וסירבת לעזוב גם כשגרד לי האף וניסיתי לשחרר פשוט החזקת אותי חזק יותר.

כל נשיקה שאני נותן לך ללחי, למצח ולאף הלב חצי נקרע כי אני רוצה לנשק אותך בפה.

להגיד לך שאני אוהב אותך, מכור לריח ולתחושת הכוח שאת מכניסה בי.

מתישהו אני אצתרך להגיד לך ביי, מתישהו אני אצתרך ללכת.

היום פחדתי סשה.

הזמנתי אותך אלי וסיפרת לי איזה סיפור על משלוח שמגיע בערב ואחרי זה דיברנו, אמרת שאת עוזבת אותנו לחו"ל, את לא יודעת לאן וזה יכול לקרות בימים הקרובים.

אח"כ אמרת שזה לא נכון, שאמרת את זה רק בשביל שאני אעזוב א הנושא כי פשוט אין לך כוח לצאת מהבית או לראות אנשים.

גם על זה דיברנו ואמרת שזה בגלל שאת מרגישה שנועם מחליפה אותך עם אורן.

ניסיתי לסיים את השיחה הזו בצורה חיובית ואני מקווה שהצלחתי.

יותר מאוחר שלחת לי סמס, "אני רוצה למות".

קובי גם דיבר איתך, נתתי לו להתקשר מהמכשיר שלי כי שלו במשטרה ולא יכולת להבטיח לו שלא תעשי לעצמך כלום.

פחדתי, אני עדיין פוחד.

את יודעת?

ניסיתי לשנוא אותך, בשביל להתרחק.

זה מנגנון הגנה שלי. אני הרי יודע שלא נהיה ביחד אף פעם ולו רק ללילה שאוכל להרדם איתך.

נועם ואורן אצלי, פעם ראשונה שנועם נשארה כ"כ מאוחר פה ואני מסתכל עליהם ומקנא לא באורן אלא בשניהם.

אני רוצה להיות שם איתך, עם כל התשוקה שהולכת שם.

כבר הייתי על סף להזמין מונית אלייך, דבר שאם הייתי עושה הייתי משלם עליו המון ואני לא מדבר על הכסף למונית.

ממש אחרי שאורן הוריד גטקסי לפלאפון שלו נועם דיברה עם אמא שלך שתבדוק איתך והיא אמרה שאת בסדר ובשיחה עם גיסתך.

נרגעתי

אבל המחשבה שאולי כבר לא תהיי פה גרמה לי לא לרצות להיות פה. כי מה שווה העולם הזה בלי הזכות להצליח להצחיק אותך או לדבר איתך שיחות פילוסופיות על החיים.

את לא חשובה? את? על מה את מדברת? את הבחורה הכי חשובה לי בעולם, אני אמות בשבילך.

וחוץ מזה והכי חשוב, לנין יתגעגע לאמא שלו.

בום, איך בפיסקה אחת לזרוק אותי אחורה שנה וחצי אחורה לתחילת קשר שנגמר בדיוק לפני שנה וחודשיים.

מציפים זכרונות טובים וטובים פחות, הפעמים שהייתי רוצה לשכב והיא לא והייתי מנסה לשכנע אותה שכן...

פעמים שהתווכחתי איתה שהדרך שלי היא הנכונה ושהיא טועה..

שזילזלתי ביכולות שלה להגיע לאן שהיא תרצה בצה"ל.

אבל זכרונות טובים.

היום שנפגשנו, באותו אימון שהיא באה אליו במיוחד בשבילי, הפעם הראשונה שהיא ישנה אצלי, הסקס הראשון שהיה מלא תשוקה ואהבה.

לטייל איתה ברחובות, בלי כסף אפילו לפחית שתיה אבל נהננו מסתם לרקוד ליד איזו מזרקה, לחכות איתה לאוטובוס בתחנה המרכזית ולהתחיל להרקיד אותה סלסה, הצחוק שלה, כמה שאהבתי להצחיק אותה.

אני קראתי את מה שהיא כתבה בלי לדעת שזו היא וברגע שהבנתי ירדו לי דמעות לא רצוניות.

אני עדיין מדבר עם אחותה והיא שאלה אותי פעם (כי היא כנראה לא הכי מודעת לאיך שדברים נסגרו ביננו) "למה שלא תחזרו לדבר?"

ואני עונה לה "נראה לך? אני רק אעז לפנות אליה היא תשפד אותי רק עם המילים שלה.

אז עברה תקופה...

היה לי זמן לעשות חשבון נפש ולנתח את מה שהיה.

אני כ"כ מצטער ואני לא מצפה שתסלחי לי ואני לא מצפה שפתאום תגידי "הי הוא מצטער אז הכל בסדר" כי זה לא עובד ככה וגם זה יהיה הפוסט האחרון שאני כותב על זה.

אבל אני רוצה שתדעי שאני משתדל, באמת, להיות אדם יותר טוב, להיות אדם שנותן בלי הצורך לקבל חזרה.

אני משתדל גם לטפל בעצמי יותר טוב, עבודה מכובדת, חליפה ועניבה, מי היה מאמין שאני אהיה בעבודה עם חליפה ועניבה?

יש נפילות ואני אדם חולה שמקבל טיפול בשביל זה.

וואו, שטיפה של זכרונות שמקשה עלי להרדם. שטיפה של אשמה..