|
קטעים בקטגוריה: .
לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .
קם ועושה משהו
זהו, אחרי אתמול, הניסיון לod שעדיין עוד משפיע עלי קצת, החלטתי.
אני כל הזמן מתלונן על המשקל שלי. כמה שעליתי ולא טוב לי, כשבכל מקום באים ואומרים "וואי נמרוד השמנת" אז אני מתחיל בקטן ומשם נתקדם.
הלוך ושוב מהעבודה ברגל, זה בערך 3 קילומטר שזה א הרבה אבל עם הכושר העלוב שלי זה לא היה לי קל הבוקר.
זה תפס אותי לא מוכן הקושי הזה, אני שהייתי עוד מסלולים של 10 ק"מ ויותר עם תיק של 30 ק׳ על הגב ופתאום 3 פאקינג ק"מ זה קשה?!
המצב שלי יותר חמור ממה שחשבתי המחלה מדברת אלי בשאננות ואני פוגע בעצמי ובמי שאני יקר לו.
להתנקות מחדש ולהמשיך הלאה
גם על הסקס זה השפיע עלי, אין לי כוח להיות למעלה, אני מתגאה בכישורי עבר שלי וכשמגיע הדבר האמיתי אחרי דקה אני מתחיל להתנשם?
זהו, אני עושה עם עצמי משהו
|
נכתב על ידי
,
27/12/2015 06:36
בקטגוריות אומץ, אושר, גועל נפש, גמילה, חלומות, יומן, כלכלי, כסף, כעסים, מכורים אנונימים, נרקומן, עבודה, עזיבה, עצוב, פחדים, תסכול, סקס
הצג תגובות
הוסף תגובה
הוסף הפניה
קישור ישיר
שתף
המלץ
הצע ציטוט
|
להיות לבד עם המחשבות שלך
אני בעבודה.
משמרת שבת 8 שעות בניין כמעט ריק.
אתה לבד עם המחשבות שלך...
בסוף במצתבר לקחתי 21 כדורים ביום, זו כמות של כמעט חודש.
זה מראה את האותות על הגוף שלי.
סחרחורת, אי יציבות, בחילות...
איזה טיפש הייתי שלקחתי כ"כ הרבה.
ולמחשבות, אני לא באמת יודע על מה אני חושב.
אני מרגיש טיפש לפעמים, כשאני ליד השותפים שלי, ליד אחי...
אני פשוט מרגיש מטומטם, לא יוצלח, בלי עתיד.
כאילו פאק אני עוד מעט בן פאקינג 27!
אתמול דיברתי עם מישהי אונליין והיא שאלה בן כמה אני וכשאמרתי בן 27 היא אמרה הו כבר אפשר לעגל ל30.
30, בן 30 ואין לו כלום בידיים, תראו איפה אני פאקינג רושם את הדברים שלי, בישראבלוג.
אני בעבודה, בדלפק לובי של איזה בניין משרדים יוקרתי וכ"כ מתאפק לא לבכות.
להתבגר מפחיד אותי, אני לא מצליח לקבל את זה.. אני מתנהג כמו ילד בן 16.
השמנתי עוד...
נשקלתי, אני 115ק'
אני כבר בקושי מצליח לזוז, אני מתאמץ כשאני קם מהספה כי אני כבד לי.
המון תיעוב עצמי יש לי כרגע
המון הרס עצמי
ללכת לעבודה אני מכריח את עצמי, אני לא יכול לפספס משמרות.
|
נכתב על ידי
,
26/12/2015 20:58
בקטגוריות אומץ, אלימות, גועל נפש, גמילה, יומן, מחשבות, לילה, נרקומן, עצוב, פחדים, עזיבה, עבודה, תסכול, פסימי
הצג תגובות
הוסף תגובה
הוסף הפניה
קישור ישיר
שתף
המלץ
הצע ציטוט
|
הלוואי
האמת היא, שאני מדוכא רצח, ואחרי תקופה לא קצרה שהייתי שותה כל יום בגלל הדיכאון שלי אני עכשיו כבר 4 ימים לא שותה ואפילו אפילו יותר בדיכאון ורגיש כמו עצב חשוף לכל דבר. אני עובד כל יום עד אמצע הלילה, כל הגוף שלי כואב ואני בקושי מצליח ללכת. כשרק נכנסתי לדירה ניקיתי וסידרתי כמעט כל יום ועכשיו כבר אין לי כוח וכמה שזה מזעזע אותי שהמקום מטונף, לא אכפת לי. לא התקלחתי כבר כמה ימים ואני כל יום מדליק את הדוד, מכין לי בגדים וכשמגיע הזמן פשוט כבר לא אכפת לי. אני אפילו לא ישן בחדר שלי אלא על הספה בסלון. אני די בזבל ואני רוצה לצאת מהמעגל המטופש הזה ולא יודע איך.
הלוואי ולעולם לא הייתי פוגש אותך
|
נכתב על ידי
,
1/7/2015 19:51
בקטגוריות אומץ, גמילה, יומן, מחשבות, מכורים אנונימים, נרקומן, עצוב, עזיבה, פחדים, תסכול, אהבה ויחסים, פסימי, שחרור קיטור
הצג תגובות
הוסף תגובה
הוסף הפניה
קישור ישיר
שתף
המלץ
הצע ציטוט
|
לא גיבור
אז כבר 2 לילות שאני עוצם עיניים רק בשביל לראות אותה ומתעורר כאילו מסיוט.
אלכוהול שלט בי באותו לילה אבל זה לא תירוץ, סקלתי אותה נפשית, הפכתי אותה לשק חבטות וכל מה שהיא אמרה לי אחרי זה "אני חושבת שאנחנו צריכים להתרחק קצת"
תצרחי עלי! תקללי אותי! רבאק תרביצי לי!
את כל התסכולים שלי הוצאתי עלייך ואפילו הבאתי איזו מפגרת שאתמזמז איתה מול הפנים שלך סתם בשביל להוציא לך את העיניים.
אז ארגז שלם של אלכוהול זרקתי מהבית יום אחרי, לא רוצה יותר להיות שפוט של המשקה הזה אבל זה לא הופך אותי לאדם טוב, זה לא הופך אותי לפחות חלאה.
כתבתי סטטוס בפייסבוק על זה שזרקתי את האלכוהול וכל כך הרבה אנשים הראו לי אהבה וגאווה על זה אבל זה לא מגיע לי, תסלדו ממני כי פגעתי באדם שכל כך חשוב לי.
היו כאלו שקראו לי גיבור שזרקתי.... איזה מין גיבור משפיל מול אנשים אדם אהוב ככה? אני לא גיבור, אני נבלה.
|
נכתב על ידי
,
29/6/2015 04:32
בקטגוריות אומץ, גועל נפש, גמילה, יומן, כעסים, לילה, מחשבות, נרקומן, עצוב, פחדים, פייסבוק, תסכול, שחרור קיטור, פסימי
הצג תגובות
הוסף תגובה
הוסף הפניה
קישור ישיר
שתף
המלץ
הצע ציטוט
|
דפים:
| |
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
