אז החבר הכי טוב שלי עוזב לחו"ל לעבודה לתקופה לא מוגבלת.

אני כל כך שמח בשבילו.

אני לא יודע מה אעשה כשהוא לא יהיה פה.

הוא מקום המפלט שלי, המקום שכשאני בדיכאון אני יכול לבכות לו, המקום שכשאני שמח אני שמח איתו.

הוא באמת היחיד שיודע לתת את הפירגון שאני צריך כשמגיע לי ואת הסטירה שאני צריך כשמגיע לי.

הוא נתן לי כיוון, דרך, לשאוף למשהו, ללמוד להתגבר על קשיים.

כשנחגוג את הנסיעה שלו, מבחינתי זו תהיה שמחה מהולה בעצב, אני אתגעגע.

אוהב אותך המון

כל חודש מחדש הבעלים מאחר לי במשכורת, מתערב לי בעבודה, עושה פרצופים כאילו הרסתי לו את החיים.

אתמול גם המנהל מטבח ה"שף" של המקום צעק עלי על כלום.

שיזדיינו אני לא מתכוון להשאר שם. כבר התחלתי לחפש מקומות אחרים וחלק מהמקומות חזרו אלי, היה אמור להיות לי ראיון עבודה אתמול אבל הבן אדם לא יכל אז זה נדחה.

אני כל כך עייף, פיזית ומנטלית. אתמול איך שחזרתי מהעבודה ב6 בערב נפלתי למיטה ונרדמתי עד היום בבוקר, פאקינג 13 שעות.

אין לי כוח לכלום ואני עדין מדוכא שזה מפגר, אני יודע שיש דברים שאני טוב בהם, שאני אוהב אותם, שיש לי חברים שעוזרים ותומכים ועדיין אני בדיכאון כל הזמן.

צריך לקבוע לעצמי איבחון אצל פסיכולוג/פסיכיאטר לראות אולי הם יכולים לעזור לי.

סלפי של אתמול (5)