הימים האחרונים ריעננו לי זכרונות תקופה של פעם,מהסוג שמבחן בגיאוגרפיה היה משותף,עם ציון 50 משותף,וקוף אצטקי כמושא עניין.

יותר מזה ומקעקועי דולפינים,ספרי שלג,או קלפים מהסופר שממזמן כבר איננו לא היה יותר מדי על הראש,והאמת שהיה הכי נוח ככה.

אותו קן צרעות עדכני שסובב סביבו את כולם לא היה שם,

ואותן הערות ירוקות מקנאה כמעט ולא התבטאו,

הכל היה יותר מדי נאיבי..יש בזה משהו מתוק אפילו.בכלל הכל היה מתוק,כל מה שנראה כמו נצח היה עובר ביום,או מה שנדמה היה לנוראי ביותר היה כאין וכאפס לבא אחריו,שבסופו של דבר הכל הסתכם בדברים חסרי משמעות אמיתית.

אני כבר לא יודעת אם אלו געגועים לזמנים טובים יותר,או סתם זכרונות דחוקים שנחמד להעלות מהבויידם עם הנפטלין,

מה שכן,

הכל הרבה יותר רועש היום.

הרבה יותר מפעם.

בצורה מאוד מעוותת,עוד מעט התקופה של היום תראה כחלום ורוד בוהק,אבל עד שזה יקרה,

קל הרבה יותר להתרפק על נוסטלגיות העבר,עם בילויים מהעבר,עם בדיחות מהעבר,לחיות פחות או יותר את העבר עם תרכובות מההווה,

ואז מה אם נדמה לכולם שהשתגענו.

רק הרגע החולף
לא חוזר יפה,כואב
והכל פתאום אחר
מסוער יותר,מהיר יותר,יפה יותר,
אחר.