התזוזה המועטת כמעט ויצאה מכליה,נעשתה היכרות בין סיטואציה לא מוכרת ולא נעימה,או שכן.

יותר מדי להסביר אין מה לזכור,רק הכעס האמיתי ותחושת הכאב המשתנת זו המלווה את המצב הרגעי הזה.

להיות צודקת,להיות חכמה או מודעת,לראות את הכל קצת אחרת,בפרספקטיבה של שניות,מאיות.

חוסר אונים משוויע,דאגה מאולצת,בעיקר.

קצת מיותר מלנסות להסביר,בין כה וכה הסביבה תופסת את זה כמשהו מאוד נורמטיבי,פשוט,"קל",

ואלו אינם הכאבים,

זה ההלם הנוראי שפוקד אותך מבלי שתרצה,ומפחיד עד דמעות.

בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, הַגּוֹמֵל לַחַיָּבִים טוֹבוֹת שֶׁגְּמָלַנִי כָּל טוֹב

"..תסתכל לה בעיניים
תינשך את השפתיים
עד שזה יכאב לך קצת.."