לא,לא אתיימר למלמל מילים שנועדו בעיקר לרגש,או להשמע חכמות,

אנסה לכתוב בדיוק כמו שיוצא,מבלי יותר מדי עריכות של מילים לטקסט מציאותי,ריאלי יותר.

הכל יתמסר לטוהר המופשט הזה.בדיוק כמו שהדברים הינם.

כן,זה נכון שהמצב אינו מחייך על בסיס קבוע,ולמעשה מחייך פחות מהמצופה ממנו,

אך אותן מילים ומחשבות שמתנהלות חצי-בקול-חצי-בשקט גורמות להצפת חיוכים אמיתיים,מהסוג שמזכירים לך שישנו אושר עילאי.

אני לא יודעת אם זה הדמיון המושלם,

או שיטת המחשבה,

אינטיליגנציה ריגשית,והסחות דעת שוות.

וטוב אמיתי,כן,מהמרשימים שהכרתי.

הרצון להשאר בעיקרו.

כך או כך,טובת צד ב'.

ישנה אומללות,שהופכת את הכל לקצת יותר מאובק,מלוכלך ונסתר,בדיוק כפי שאני אוהבת את זה.

אך ההתעלות על סיטואציות עבר שמזכירות את האמונה החבוייה באכפתיות אנושית החשובה כל כך.

אלו אותן אכזבות שהולכות יד ביד עם הציפיות.

אני לא יכולה לדעת למה,

אבל אני יכולה לקוות ומנסה להבטיח,שרק לציפיות יהיה פה מקום.

כי זה יותר מדי חשוב מלתת לזה להסתנן,לא?

"...Theres so many times Ive let you down
So many times Ive played around
I tell you now, they dont mean a thing.."