אומרים שהזמן משכיח את הכל,ומפעם לפעם דואגים להודיע שנפגעת בעבר ועוד תפגעי בעתיד,ככה זה וזה קורה לכולם.

העניין הוא שזה ממש לא כך,

זה הכאב שהתלווה לאותן שמחות שתמו יחסית מהר,והשאירו מאוחריהן שובל של זכרונות חלק נעימות וחלק קצת פחות.

כל החוויות האלו לעולם לא יישכחו,גם אם ישנו ניסיון נואש להמעיט בערכן,תמיד יהיה להן מקום מכובד של הערכה.

אגרתי לי,אספתי לי אינספור של חוויות,מהקטנות ביותר,שיצרו תמונה מדהימה ועצובה,אומללה בדיוק כפי שאני אוהבת אותה.

כל פעם כשנדמה לי שהפאזל הושלם,מגיעה עוד תוספת מאותן חוויות שמראה שהכל חוזר על עצמו,רק בצורה קצת אחרת,חלקים שונים.זה ממכר מדי,ובאיזשהו שלב לפגיעות יש חלק מאוד קשור לאורח החיים המרחם הזה.

השלב האמיתי הוא,כשכל זה "נגמר" ונשארות רק אותן רגשות אפופות ללא משמעות יתרה כשמסביב כל זה עומד הרצון העז בלשכוח לחלוטין.

מה שללא ספק לא קורה,אותה נקודה בה המחשבות מתאפסות ומבינות שזה אף פעם לא באמת ישכח,ושזה אף פעם לא לגמרי עובר.

הרוב עובר,

וקצת נשאר.וישאר לתמיד.