קבעתי עם האושר

היום יומולדת. D:

יאאא. כן כן היום יומולדת.

כל כך חיכיתי ליום הזה, ואני הולכת לנצל אותו טוב טוב.

שמעו אתם האנשים הכי מקסימים שפגשתי בחיים שלי.

אתם מחזיקים אותי חיה.

רק כמות ההודעות ששלחתם מרגשת אותי בכל פעם מחדש (:

איי אני אוהבת אותכם ! ! !

תות.

- - -

עריכה (סוף היום):

אני מאוכזבת.

כן כן, זאת המילה. מאוכזבת.

אז הוא אמר שהוא אוהב,

אבל הלך.

הוא אוהב, כן.

אבל הוא הלך.

הוא באמת אוהב,

אבל הוא שבר אותי.

הוא שבר לי את הלב.

בעצם כולם. אבל שיהיה.

מפריע לי בעיקר שאף אחד לא היה מוכן לעזוב את השטויות שלו בצד,

כדי לעזור לי.

לא כמוה.

כולם התעסקו כל כך בשלהם.

היו עמוק עמוק בתוך ענן האשליות שלהם, ולא הציצו אפילו לגדר השכנה.

שבמקרה זאת אני. כאילו פאק אף אחד פשוט לא היה מספיק ..

שיהיה. לא יודעת כבר איך להגדיר.

*רצתי כמעט הביתה כדי שלא יברחו לי המילים*

הוא אמר. אבל הוא גם כל כך פגע.

היחידה. היחידה הטהורה.

תמיד ידעתי שזה ככה.

תמיד ידעתי שזה ככה, שזה אמיתי והדדי.

פשוט אף פעם לא יצא לי לרצות לצעוק את זה ולגרום לכולם לדעת.

אחרי כל השטויות ואחרי כל הסינונים ואחרי כולם.

היחידה. היחידה שתכלס יכלה ורצתה והייתה מסוגלת לצאת רגע מעצמה בשבילי זאת היא.

היחידה.

היא פשוט סבלה אותי כל הדרך ..

ישבתי ובכיתי כמו מפגרת והיא חיבקה וליטפה ורק תמכה.

היא פשוט הכל בשבילי.

עם כל הכבוד לכולם ועם כל הכבוד לאהבה שלי לשני (שהיא לא נגמרת) ולכולם בכלל,

אין דבר בעולם שאני אוהבת יותר ממנה.

היא הכל בשבילי.

אני כל כך אוהבת אותה.

אין בנאדם שמסוגל להבין אותי כמוה.

למרות שהתווכחנו בנינו היא עזבה את זה בצד והייתה שם בשבילי.

פאק אני שוב בוכה, אבל אני לא יכולה יותר.

היא כל כך מקסימה.

- - -

אבל אבל, הוא אמר שהוא אוהב.

הוא באמת אוהב. אבל הוא הלך.

*אני חושבת שאני צריכה הפסקה מכולם.

הפסקה ענקית.*

ואני בהחלט מבינה שאם הייתי נוסעת עם הגדוד זה היה הכי שונה בעולם.

שגם מי שהבטיח שזה הכל בשבילי עשתה בדיוק את ההפך .

שוואלה עם כל ההודעות המתנות והשימחה והכל, הן לא באו בשבילי.

אולי רק בהתחלה. אבל אז זה היה בשביל תלאביב.

ופאק, גם לי מותר להישבר.

וזה קורה יותר מדי בשלושת הימים האחרונים.

זה כאילו, כן אני תמיד החזקה והאמיצה בלי פחד ורק עם ביטחון אבל ..

גם לי מותר להישבר.

ולבכות כמו ילדה קטנה, ורק לבכות ולרצות לישון ולא להתעורר.

וכשאני אומרת אחר כך אני מתכוונת לאף פעם.

*עד כמה אפשר להיות חסר טאקט ? :|.*

אני אומרת אחר כך, אבל אני רוצה רק גאיה.

לשמוע את angels של רובי וויליאמס ולבכות,

ולשמוע את זכיתי לאהוב של עברי ופשוט רק לבכות.

ונו מה אתה אידיוט.

עוד פעם פוזות עליו ? חשבתי שכבר עברנו את המשחק הזה.

הוא מת כבר. וזה שאני ידידותית לאנשים לא אומר כלום.

כי כן, הוא באמת נחמד. אבל אותך אני אוהבת.

ולא אותו !

אני רואה כמה אתה אוהב אותי,

אבל זה לא מחפה על השאר.

טעיתי, אנחנו לא עד כדי כך שונים.

יש דברים שאנחנו כל כך דומים בהם שפה זה הורס הכל.

שנינו לוקחים דברים ללב וזה פשוט מה שגורם לנו לריב.

שנינו נעלבים ושותקים ומפגינים את זה בהתנהגות ולא במילים.

זה כל כך הורס, אבל מה כבר יש לי לעשות? :|

אולי זה לא מתאים אבל אני פשוט צריכה הפסקה מהכל.

לא רוצה לדבר עם אף אחד.

להתמודד עם הכל בבכי בחיקה של גאיה.

*אני מניחה שאני אצטרך לקחת ספר לביצפר מחר .. :/*

ואתה דואג. ואני פשוט לא מבינה למה ..

*יש את האנשים, הלא צפויים האלה.

שהתקשרו ועשו לי כל כך חם בלב.

ירדן,וסיגל ועומר.

כאילו זה לא רק שלא ציפיתי וכאלה..

וגם היו עוד מלא שהתקשרו. פשוט השיחות שלהם היו כאלה מרוממות רוח.

זה היה פשוט טוב.

ואני חושבת ש ..

זה היה אמור להיות אחד הימים הכי מאושרים בחיים שלי,

כל כך הרבה תכנון.

והכל סתם .

חרא של יום בקיצור.

אבל בקטנה. עשיתי אחלה שופינג ולמדתי כמה דברים לגבי אנשים ..

בסדר שיהיה.

אני כאילו ..

לא יודעת.

זה כאילו פאק, הם הדליקו לי נרות ושרו לי.

המשפחה שלי. הם כזאת נחמה ..

והתחלתי לבכות. אני כבר לא יודעת למה.

כמו שאני בוכה עכשיו כשאני כותבת..

אני בוכה כל הזמן . וזה פשוט כבר קצת נמאס ..

זה טיפלה יותר מדי. :|

מסכן.

הוא באמת אוהב אותי. וזה הכי הדדי בעולם.

אבל .. פשוט עכשיו זה לא מתאים.

אני פגועה מדי. :|

תות.