אז בהחלט',
בזמן האחרון אתם בין היחידים שגורמים לי לאושר.
לא משנה כמה רע לי, רק להתסכל על התמונה שלכם ועולה לי המצברוח.
אתם כל כך יפים בחיי, אני אוהבת אותכם כל כך.
אתם יודעים שאתם מופיעים לי במסך? (:
אפילו אבא אמר שזאת תמונה יפה.
טוב ככה זה כשיש כל כך הרבה אנשים מדהימים בתמונה אחת.
אני פשוט אוהבת אותכם.
איזה כיף זה לאהוב ככה אנשים, שקשה להסביר איך.
שאני יודעת שאני אתן לכם הכל.
שאתם כמו אחים בשבילי שיודעים הכל.
משפחה כזאת שאוכלת המון.
איי אני כל כך אוהבת אותכם.
באמת שאין לי איך להסביר עד כמה !
וכן, בין המחזור והמצבי רוח שמתלווים אליו לבין הריבים הבלתי נפסקים עם אבא.
אתם באמת שכמעט היחידים שגורמים לי אושר.
וכן מבאס לגלות פתאום כמה שמה שנתמכתי בו נעלם,
שמה חשבתי כבר לא קיים.
כי הוא נפנף אותי כמו כלום,
הוא פתאום החליט למצוא חברה,
והוא בכלל אין מה לדבר. איך שיקרתי לעצמי.
כי כשאני מסתכלת אחורה ספיר באמת צדק,
הוא סתם היה נחמד. סתם היה ידיד.
הוא יכל לדבר אלי בתור ידיד באותה צורה, פשוט אני בחרתי להסתכל על זה ככה.
השלתי את עצמי סתם ועכשיו זה מתנפץ.
וכל כך מאוכזבת.
כל כך מאוכזבת וכל כך פגועה.
אז בסופו של דבר נשארתי לבד כנועה למשחקים שלו.
כי אני יודעת שבסופו של דבר כשיבוא לו עלי זה יקרה שוב,
ושוב אני לא אוכל לעצור. או שכבר לא ?
באמת שכבר קשה לי לדעת.
לבד, לבד, לבד.
איזו מילה רעה.
פשוט עושה לי רע.
אז מה נותר לי לבהות שעות במסך לאבחן איך כל אחד ואחד יצא בתמונה ורק לחייך ?
אז כן, במילא אין לי משהו טוב יותר לעשות.
כי הרחמיים העצמיים כבר נגמרו מזמן,
אז עכשיו אני סתם בדיכאון.
וקר בחוץ ולילה, אבל בעיקר קר בפנים. :|
תות.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
תותת :]
