קבעתי עם האושר

היא אמרה לכתוב אחד חדש כי האחרון מדכא אותה מדי.

אני מצטערת, אבל זה בלתי נמנע.

הריבים לא נפסקים לרגע,

לא עובר יום שאני לא רבה איתם.

קשה לי, קשה לי כל כך.

הנחמה היחידה שלי זאת ג'ואן,

היא מרגיעה ותומכת ונותנת לי עצות.

היא היחידה שמבינה על מה אני מדברת,

שיכולה לקלוט.

לא מאשימה אף אחד, אבל זה פשוט עניין משפחתי.

היא היחידה שיכולה לעזור.

קשה לי, פתאום צריך להצתמצם.

ודיאנה נוסעת בעוד שבועיים.

איך אני אסתדר בלעדיה ?.

אני בקושי מסתדרת עם אבא עכשיו,

אז מה יקרה כשהיא לא תיהיה כאן?.

חודשים של גהנום.

פשוט ככה.

אולי אני אעבור לגור עם ג'ואן?

רק זה באמת יעשה לי טוב. :|

אני נשעמת כל מפונקת וקטנונית,

אבל אף אחד לא מסוגל להבין למה אני מתכוונת או להזדהות.

כי אף אחד לא חי בבית שלי כדי לראות.

באמת שקשה לי,

נמאס לי מהריבים שלהם ומהריבים שלהם איתי על כל שטות קטנה.

אני באמת מנסה,

אני עוזרת פה ושם, אני באמת מנסה.

אבל ההוצאות שלי משגעות אותם.

מצחיק כמה שכל דבר שאני חושבת עליו קשור לכסף.

כמות הדברים שאני עושה ביום ומבזבזת כסף.

כרגע אני מבזבזת גם כסף,

כי החשמל והאינטרנט לא באים לבד.

ואני באמת לא שולטת בהוצאות שלי,

אני מנסה אבל זה קשה.

כי הכל כרוך בכסף, כי התרגלתי וככה גם החברים שלהם.

הם מוציאים כי כנראה הם יכולים,

ולי אין ברירה להוציא גם.

אני באמת מנסה, אבל קשה לי.

יש דברים שאני באמת צריכה, והוצאות בלתי נמנעות כאלה.

עשרים פה, חמישים פה, ועוד עשר פה, ועוד 15 לכרטיסיה ..

וזה לא נגמר.

תות