קבעתי עם האושר

טוב לי, באמת שכן.

ולא בא עכשיו אבל ענק ..

להפך, זה נקי כזה.

כאילו טוב, ממש טוב וזהו נקודה.

הוא מקסים, והוא מתוק.

הוא נותן לי תחושת ביטחון,

הוא קרא לי יפה שלי.

הוא חושב שאני יפה

והוא אומר שהוא אוהב אותי, ואני מאמינה.

ואוהבת בחזרה.

אומנם פוחדת קצת מדי פעם,

אני מניחה שלא יהיה לי קל להתאהב אהבה עיוורת שוב,

אבל לאן אני רצה?

כרגע טוב וזה מה שחשוב.

ובכלל הסופ"ש באיסטנבול בא מזה בטוב.

לחשוב לבד לבד לבד לבד לבד.

בלי אף אחד שיחפור לי, וסליחה אבל בני האדם הם מטיבעם יצורים חופרים.

בלי בית ספר, בלי מבחנים,בלי שיעורים,

בלי לקום לבית ספר,

בלי החבר'ה, בלי הצופים,

בלי המדריכות, בלי הגדוד.

בלי דביר.

רק אני אבא ודיאן.

אבל בעיקר אני.

וזה משהו שחיכיתי לו כל כך הרבה זמן.

תות